אני דוחה את הערעור והערעור שכנגד, עיינתי בחוות דעתו של פרופ' מצקין ובפרוטוקול חקירתו. המומחה תיאר בחוות דעתו מספר בדיקות שנערכו למערערת, ומסקנתו היא כי הרקע לאי שחרור הסוגר אינו על רקע נוירולוגי. המומחה סבר, כי "אין מנוס" מלקבוע למערערת נכות בתחום זה בהיעדר תלונות וממצאים קודם לתאונה, למרות שהתלונות החלו שנה לאחר התאונה. על רקע מכלול הראיות שהונחו בפני בית משפט קמא, לרבות התרשמותו ממהימנותה של המערערת, רשאי היה להגיע למסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין נכותה - אם בכלל - בתחום האורולוגי, לבין התאונה. 

המזכירות מתבקשת להסב את ההליך לערעור בזכות. המבקש ישלם אגרה בהתאם לדין וכן יפקיד עירבון בסך 15,000 ₪, תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו. יצוין כי סכום העירבון נקבע על הצד הנמוך, בהתחשב בנסיבות. בהיעדר תשלום והפקדה כאמור יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא הודעה נוספת.

על יסוד כל האמור לעיל, קמה לדעתי עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. כלל ידוע הוא שחריגה של בית הדין מסמכות השיפוט הנתונה לו, תצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. אם תישמע דעתי נקבע שלבית דין רבני המאשר הסכם גירושין ללא דיון של לגופו של עניין אין סמכות נמשכת לדון בתביעה להפחתת מזונות הילדים. בכך אין כאמור כדי לגרוע מסמכותו המקורית לדון בענייני מזונות ילדים מכוח כריכה, וכן בסמכותו מכוח הסכמת הצדדים לדון בענייני מזונות. ואולם, בהעדר כריכה, בהעדר הסכמה בין הצדדים להקנות את הסמכות לבית הדין הרבני, ובהעדר דיון לגופו של ההסכם שבין הצדדים, לרבות בסוגיית מזונות הילדים – מצוי עניין מזונות הילדים מחוץ לגדרי סמכותו של בית הדין. 

בא כוח המערער חזר בו מערעורו על הכרעת הדין, ועל כן אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין. באת כוח המשיבה, ברוב הגינותה, הודיעה לבית המשפט כי המדינה מסכימה להפחתה קלה בעונש המאסר אשר הוטל על המערער.  

הבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון נדחית. לאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין ובין ביתר בשים לב להיקפו של ההליך מצאתי להעמיד את העירבון על סכום של 10,000 ש"ח. 

דין הערעור להידחות. שיקול הדעת הנתון בידי הרשם הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור. כך ככלל וכך גם במקרה דנן. על המבקש פטור מאגרה ומעירבון לעמוד בהוכחתם של שני תנאים העומדים לבחינה: חוסר יכולת כלכלית וסיכויי ההליך. בנסיבות העניין הניצב לפניי איזן הרשם בין השיקולים הללו כראוי. 

איני מוצאת לנכון למנוע מן המערערת הגשתה של בקשה בה יובהר מהו התיקון המבוקש ומה תכליתו, על בסיס הנתונים אשר פורטו בבקשה שבפניי, בה צויין כי תיקון הודעת הערעור "יאפשר הכרעה בשאלות האמיתיות שמעלה הערעור" וכי הוא נדרש לצורך חידוד התשתית העובדתית והמשפטית הרלבנטית, קשה לבחון האם בהתאם לאמות המידה האמורות מוצדק להיעתר לבקשה לתיקון הודעת הערעור. כך למשל לא הבהירה המערערת בבקשה שבפניי האם בדעתה להוסיף עילה נוספת על אלו הנזכרות בהודעת הערעור הנוכחית או שמא מדובר אך ב"חידוד" עילות קיימות. 

אין מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית, לא ציין העותר מהו הסכום ממנו מתפרנסים הוא ואמו באמצעות קצבת הזקנה אותה היא מקבלת מארה"ב ומה סך הוצאותיו החודשיות (כגון עלות שכר הדירה). כן לא צירף העותר לבקשתו אסמכתאות אשר יש בהן לתמוך בטענותיו, כגון תדפיסי חשבון בנק או אסמכתא שתתמוך בטענתו בדבר הוצאות בגין טיפול רפואי, ובנוסף לא הובהר על ידו כיצד הוא מממן את ייצוגו המשפטי. עוד יש לציין כי גם העותר עצמו לא טען כי אין באפשרותו לשאת בתשלום האגרה, וכל שציין הוא כי הדבר יקשה עליו. 

נוכח המצב הכלכלי הנטען אשר בשים לב לאמור בבקשה הנתמכת בתצהירים ולנסיבות חייהם של העותרים יש להניח כי אינו מן המשופרים, מצאתי לנכון להפחית את סכום האגרה ולהעמידה על סך של 500 ש"ח.

אשר-על-כן, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין עוד צורך לדון בבקשה לעיכוב הביצוע אשר הגיש המבקש, והוא יחל לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בעניינו.