למבקשים ילד משותף. הם מבקשים מקלט הומניטרי בישראל מהטעם שאינם מעוניינים להגר זה למדינתה של זו ולהיפך. כלל ידוע הוא כי לשם מתן סעד זמני בערעור על המבקש להוכיח כי סיכוייו של הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. אלה שני השיקולים המנחים, ועוצמתו של האחד עשויה להשפיע על העוצמה הנדרשת מהאחר. כל אחד מהמבקשים לא הצביע על בסיס משפטי שיקנה לו רישיון ישיבה בארץ; לא נשללה בפני המבקשים האפשרות להתאחד במדינות האזרחות שלהם; כן יש לזכור את גילו של הקטין - יליד שנת 2010.

דין הערעור להידחות. המערער מבקש שנפסע, במסגרת פסק דיננו, במתווה שקבע המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין, אף שזה טרם נכנס לתוקף בהליך הנוכחי. מבלי לקבוע מסמרות באשר לשאלה האם יש להחיל את הוראות התיקון לחוק בדרך של פרשנות משפטית אף על הליכים שקדמו לחקיקתו, נדמה שטיעונו של המערער אינו עולה בקנה אחד עם התיקון לחוק. נסביר. התיקון קובע מנגנון דו שלבי, במסגרתו ראשית נבחן מתחם הענישה הראוי על פי העבירה בנסיבותיה, ולאחר מכן נבחנות נסיבות חיצוניות לעבירה. לפיכך, אף במתווה זה, טענותיו של המערער הנוגעות לעניין הליך שיקומו המוצלח ונסיבותיו האישיות הן טענות שאמורות להתברר בשלב השני של הבחינה, ולא במסגרת קביעת מתחם הענישה עצמו.  

אציע לחבריי לקבל את הערעור, להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולהשיב את הדיון לבית משפט המחוזי שיתקיים בנוכחות המערערת. הצדדים הודיעוני כי הם מסכימים לקבלת הערעור בשל אי נוכחותה של המערערת בדיון, כפוף להחזרת הבקשה לבית המשפט המחוזי לדיון מחדש. לאור ההנמקה האחרונה, אין בהכרעתנו זו כדי להביע עמדה לגופו של פסק הדין של בית משפט קמא שניתן לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

בנסיבות הענין, ובשים לב לתקופת הזמן הקצרה שחלפה מאז שפג צו הפיקוח הראשון, מצאתי לקבל את הערר באופן חלקי כך שתוקף צו הפיקוח יקוצר ויחול למשך שישה חודשים במקום 12 חודשים. תוצאה זו מאזנת בין שיקולי הכלל והפרט.

במקרה זה, בית המשפט קמא לא פסל את הנוהג של "שומה מקוצרת", אלא נדרש לשאלת היחס שבין תרומתו של השמאי ותרומתו של הבנק לקרות הנזק, בין היתר בהתחשב בכך שהיה מדובר ב"שומה מקוצרת", אך גם בשים לב לנסיבות נוספות כגון העובדה שהשמאי כלל לא ביקר בנכס ואי-הבהירות המסוימת שאפפה את הערותיו של השמאי באשר למידע שעליו הסתמך לצורך הכנת השומה. אשר על כן, קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לשיעורו של האשם התורם היו נטועות אפוא בנסיבותיה של מערכת היחסים הקונקרטית.    

לאור סעיף 391(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי,  ברי כי הסמכות העניינית לבירור הסוגיות שאותן העלתה העותרת בעתירתה מסורה בידיו של בית הדין האזורי לעבודה, ולכן נראה כי יש יסוד לטענת המשיבים לפיה בפני העותרת פתוחה האפשרות לקבלת סעד חלופי בדרך של פניה לערכאה זו, וכי לא מיצתה בשלב זה את ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי.  

בכל הנוגע לבקשות למקלט מדיני, הנטל להביא ראיות אשר יוכיחו את זכאותו של מבקש המקלט לקבלת מעמד של "פליט" לפי אמנת הפליטים, ולמצער להגנה מפני גירוש, מוטל על המבקש. באשר לרף ההוכחה הנדרש, דומה כי חל כאן כלל הראיה המינהלית, לפיו נדרש כי ניתן יהיה להסתמך על כל אחת מן הראיות באופן סביר. המדובר במבחן גמיש ותלוי נסיבות. הערכת התשתית העובדתית שביסוד בקשת המקלט, ובכלל זה הערכת מהימנותו של מבקש מקלט, מתבצעת על ידי הרשויות שהוסמכו והוכשרו למטרה זו, ומושפעת בין היתר מן ההתרשמות הבלתי אמצעית ממבקש המקלט; על כן לא בנקל יתערב בה בית המשפט.

אין המשיבים נדרשים להעביר את בקשותיהם להשלמות מסמכים נוספות באמצעות בית המשפט.  

המדובר בערעור שיסודותיו עובדתיים, אשר בשכמותו אין ערכאות הערעור נוהגות ככלל להתערב. במקרה דנא נדרש בית המשפט קמא לפירוט ההשתלשלות, ונזכיר כי בגדרי המשפט המינהלי, אין הרשאה ורישיון שהם לעולם ועד, ובנידון דידן הראיה הטובה ל"הפרדת הכוחות" היא העובדה שהאב המערער נאלץ ליתן ביד בנו המשיב 2 את מכון הרישוי, כיון שנדרש להיפרד ממנו על ידי הרשויות עוד ב-1993. 

המבקש שב ומעלה בבקשתו הנוכחית את אותן הטענות שעמדו בפני בית משפט השלום לתעבורה ובפני בית המשפט המחוזי עת ניתנו ההחלטות הקודמות בדבר מעצרו עד תום ההליכים. טענות אלו, נדונו ונדחו במסגרת ההחלטות הקודמות והמבקש אינו מתמודד עם העובדה כי עתה מדובר בבקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי".