בנסיבות, וכדי לאפשר לעותרים להציג את טענותיהם גם בעל-פה, תועבר העתירה לדיון בפני הרכב.

הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר הגיע לזירה בשלב מתקדם של הקטטה בעודו מצויד בסכין, ומבלי להיות מותקף באופן אישי ואף מבלי שנוצר מגע כלשהו בין המנוח לבין דודו של העורר, דקר את המנוח בבית החזה. התנהגות זו מטבעה מעידה על מסוכנות. מעבר לכך, לאור העונש החמור שצפוי לעורר במקרה שהוא יורשע במיוחס לו, קם אף חשש להימלטות מן הדין.   

דין הערעור באשר לעונש המאסר להידחות. אכן, עונש המאסר בפועל שנגזר על המערערת במקרה זה אינו קל והוא נוטה לצד הגבוה ברף הענישה בעבירות אלה. יחד עם זאת, לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג שבו נפלה טעות בגזר הדין או שגזר הדין חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג באופן שמחייב את התערבותנו. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שיש ליתן משקל רב לשיקול ההרתעתי, תוך מתן משקל מופחת לנסיבות אישיות, במסגרת שיקולי הענישה בעבירות "כלכליות" אשר מבוצעות עבור בצע כסף ואשר כוללות שליחת יד לכספי המעביד או לכספי הציבור, על מנת ליידע עבריינים פוטנציאליים כי "הסיכון גובר על הסיכוי". באשר לרכיב הקנס הכספי, לאחר התלבטות מסוימת, החלטנו לבטלו.  

דין הבקשה להידחות, בשל אי מיצוי הליכים ומאחר שבפני העותרים עומד מסלול חלופי. העתירה נדחתה בשל קיומו של סעד חלופי של תקיפה עקיפה של חוקיות התקנות בפני רשם בית משפט השלום.

בחינת הדברים בכללותם מעלה שהתייחסותו של תסקיר המבחן לאפשרות עריכתה של בדיקה רפואית נותרה בגדר שאלה התלויה בחלל האוויר. המדינה טענה כי מצבו הנפשי של המשיב מעורער, ואילו באת כוחו דחתה טענה זו כבלתי מבוססת. כידוע, הסמכות להורות על עריכת בדיקה רפואית של חשוד או נאשם מעוגנת בסעיף 48(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים), בכפוף לקבלת הסכמתו של האדם הנוגע בדבר לכך.  

לבקשת העותר בבג"ץ 1893/11, ובהעדר התנגדות הצדדים בבג"ץ 9325/12, יצורף העותר בבג"ץ 1893/12 כמשיב לעתירה בבג"ץ 9325/12, ויגיש תגובתו לעתירה תוך 30 יום.

התיק ייקבע לדיון בפני הרכב. 

העתירה סתומה ואינה מובנת; רב בה הנסתר על הנגלה. על אף מאמציה הראויים לשבח של המשיבה, שהעתירה הועברה לתגובתה על מנת לנסות "לפענח" את רצונו של העותר, התקשה בית-המשפט לעמוד על עילות העתירה. ככל שהעותר מבקש להעניק לו מעמד מכוח נישואיו - אשר טרם נרשמו ברשות האוכלוסין וההגירה - הרי ככל שניתן לדלות מהעתירה, נראה כי העותר לא מיצה כלל את ההליכים מול הרשויות, טרם פנייתו לבית משפט זה.    

זהו ערעור על החלטת ביניים של בית משפט מחוזי, לכאורה בניגוד לכלל שלפיו לא ניתן להשיג על החלטות ביניים בהליכים פליליים, מקום שבו האפשרות לעשות כן לא הוסדרה בחקיקה. זאת, מעבר לשאלות שהיו עולות לגביה אילו כוונה כנגד הכרעתו הסופית של בית המשפט המחוזי בשאלת עיכוב הביצוע, בהתחשב בכך שאו אז מדובר היה בערעור ב"גלגול שלישי".    

החלטת בית המשפט קמא מיום 24.4.2013 איננה מחליטה בדבר תנאי הפיקוח שהוטלו על העורר, וקובעת כי יתקיים דיון בעניין בתאריך 8.5.2013. לעורר שמורות הזכויות להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי לאחר שזו תינתן.