בנם של המערערים נולד עם חסר של כף ידו הימנית. המומחה מטעם המשיבים אישר בעדותו בבית המשפט המחוזי כי ניתן היה לזהות כף יד בבדיקת אולטרא סאונד שנערכה בתקופה הרלוונטית, אם כי הוא ציין גם כי "היה קשה הרבה יותר לראות זאת בטכניקה הקודמת". נוכח האמור בפסק הדין בעניין המר ומשהוגשה תביעת ההורים, אין עוד מקום לדון בערעור ככל שהוא נוגע לעילת התביעה של המערער-היילוד. תביעת הורי המערער נדחתה בבית המשפט המחוזי לגופה, וגם מטעמי התיישנות; אשר על כן ולמרות הלכת המר, בית המשפט לא מוצא לנכון לדון בקושיית ההתיישנות.    

בהסכמת המשיבה, הערר מתקבל במובן זה שכספי הפיקדון שאותם הפקיד העורר בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה לשם הבטחת תנאי שחרורו, יושבו לו. 

חרף הניסיון לשוות לעניין הנדון אופי עקרוני, הרי שעיקרן של הטענות המועלות בבקשה נוגע לעניינה הפרטי של המבקשת, ולניסיונותיו של בא-כוחה לחזור ולהציג בפני בית-משפט זה את אותן השאלות שנדונו והוכרעו בערכאת הערעור. מדובר בניסיון לבצע "מקצה שיפורים". כמו כן, נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. בנוסף, אין כל יסוד לטענת בא-כוח המבקשת בדבר קיומה של סתירה, לכאורה, בין הוראת סעיף 39א לפקודת התעבורה לבין תיקון 113 לחוק העונשין.

עסקינן במחלוקת היכן לקיים את הדיון המאוחד: בבית המשפט המחוזי בנצרת או במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו: כאשר הליך העוסק ב"עניין כלכלי" לא הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אלא לבית משפט מחוזי במחוז שיפוט אחר (בהתחשב בכללי הסמכות המקומית), אזי באותם מקרים יקנה בית המשפט המחוזי לו הוגש ההליך סמכות לדון בהליך, בהתאם לסעיף 40(6) לחוק בתי המשפט. מאידך, אם ההליך הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, יתברר הוא אך ורק לפני שופטי המחלקה הכלכלית. זאת, כל עוד הוא עודנו מתברר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. 

כידוע, בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית שעניינן במתן סעד זמני, כל שכן בהחלטות בדבר מועדי דיונים. בעניין זה בית המשפט המחוזי קבע את הדיון בבקשה למתן צו מניעה ארעי למועד ספציפי. המדובר בהחלטה בעניין מועדי דיון שאין ליתן עליה רשות ערעור. באשר לבקשת רשות הערעור על ההחלטה שלא להעניק צו מניעה ארעי שיאסור על מימוש הערבויות או שיידחה את מועד חילוטן מפנה בית המשפט לאופי האוטונומי והבלתי תלוי של הערבויות.   

דין הערעור והערעור שכנגד להידחות. אקדים ואומר, כי הפיצוי הכולל שנפסק למערער, העומד על כ-3.5 מיליון ₪ לפני ניכויי מל"ל, הוא סביר בנתוני התיק, וכפי שנראה להלן, גם אם ניתן להגדיל או להפחית מהסכומים בראש נזק זה או אחר, הרי שהסכומים "מתקזזים" זה כנגד זה ואינם מצדיקים התערבות ערכאת הערעור.  

לאחר העיון לא ראיתי מקום לצו ביניים. העתירה תועבר להרכב ותידון בתוך חודשיים. עד להכרעה חזקה על כל הגורמים המופקדים על הביטחון שהם עושים כל שבאחריותם להבטחת הביטחון במעלה אדומים על פי הנחוץ.

הערעור נדחה. השאלה שהטרידה אותי יותר היתה לגבי חלופת המעצר. ברגיל, יש הגיון ויש טעם בהרחקת הנאשם ממקום ביצוע העבירה. במקרה דנן, בית משפט הורה על החזרת המשיב לבית הוריו במעלה עמוס. לאחר ששקלתי בעניין, ובהתחשב בחג הפסח המתרגש עלינו לטובה, איני רואה להתערב בהחלטה זו. עם זאת, מאחר שהעבירה נעברה בתחומי הישוב, ומאחר שטרם הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב על מנת ליתן את התמונה המלאה לפני בית משפט של מעצר, אני מורה כי בשלב זה המעצר יהיה מעצר בית מלא. 

בשלב זה, בית-המשפט נעתר במעמד צד אחד לבקשה לעיכוב ביצוע, אולם אך ורק במובן זה שצו איסור הדיספוזיציה בנכסי העזבון ישאר על כנו. 

באשר לחשיפת שיטות הפעולה של צה"ל ושל שמות הקוד שנמחקו מהמסמכים שהמשיבה העבירה לידי העותרים, פשיטא כי יש בחשיפתם של פרטים אלה כדי לפגוע בביטחון המדינה וליצור סיכון לחיי החיילים. גם מבחינת האינטרס של העותרים בגילוין של ראיות אלה, הרי שהעתירה לא מעלה כל נימוק ענייני להסרת החיסיון לעניין זה אלא מסתפקת בטענות כלליות בנוגע לחוסר תום ליבה של המשיבה ולאפשרות ערטילאית כי חשיפת שיטות הפעולה תאפשר לעותרים לאתר אינדיקציות המאששות את טענות העותרים. בנוגע לטענות מסוג זה נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי חיפוש אחר חומר רלוונטי "אינו יכול להיות מסע דיג מתוך תקווה שאינה מעוגנת בעובדות, כי בסוף המסע אכן יימצא חומר כזה דומה".