לא אוכל להיעתר לבקשה כפי שהוגשה. בקשה לתיקון הודעת ערעור על דרך של הוספת השגות לגבי החלטה שניתנה לאחר פסק-הדין, אינה יכולה לשמש דרך לעקוף את סדרי הדין ולהקנות זכות ערעור דה-פקטו במקום שבו הערעור על ההחלטה טעון רשות  

הבקשה כולה נדחית, למעט ההסתייגות האמורה לגבי החלטה (ג) – לגביה אני מורה כי הערעור יישמע ביחד עם הערעור שהוגש על ההחלטה למתן צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל (ע"א 6562/12) הקבוע לדיון לפני הרכב ביום 8.1.2014. משנדחתה הבקשה כולה, ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע. יחד עם זאת, בשולי הדברים, מצאתי לנכון לציין כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.2.2013 בשאלת עיכוב הביצוע של החלטתו, יש לדעתי משום איזון הולם של כלל השיקולים הצריכים לעניין. 

לפנינו מקרה יוצא דופן נוכח סכומי ההשתכרות של המערערת לפני ואחרי התאונה, העולים בהרבה על שילוש השכר הממוצע במשק, ונוכח תגמולי המל"ל החריגים בהיקפם (כ-11 מיליון ₪). משנבלע כל נזקה של המערערת בתגמולי המל"ל, כל הפחתה או תוספת לפיצוי לו זכאית המערערת, מתבטא אפוא ב-25% בלבד מהסכום. קביעת הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות הם מסוג הדברים המסורים בעיקר לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר מתרשמת באופן בלתי אמצעי מהניזוק ומהראיות שבפניה.

בית משפט זה פסק בעבר, כי כחלק מחופש הפולחן הדתי ומחופש הביטוי עומדת לבני הדתות השונות הזכות לפקוד מקומות בהם הם מבקשים להתפלל. בד בבד נקבע, כי זכות זו איננה מוחלטת אלא יחסית. הדרך בה נקטו המשיבים בעניין הטלת המגבלות על המבקשים להתפלל, נבחנה בעבר על-ידי בית משפט זה, ונקבע כי דרך פעולה זו אינה לוקה בחוסר סבירות. כמו כן, ההחלטות שבגינן הוגשה העתירה דנא התקבלו בהתאם לנסיבות שהיו נכונות בעת נתינתן, וכפי העולה מתגובת המשיבים, נסיבות אלה השתנו ולכן הוסרו המגבלות שהוטלו על המבקשים להתפלל במקרה ספציפי זה.

הצדדים חוזרים בהם מערעוריהם, המשיבים ישלמו למערערים את מלוא הסכום שנפסק בבית המשפט קמא, ובהתאם לכך ישלמו המשיבים למערערים את הסך של 600,000 ₪ אשר עוכב בידם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.2.2012 ועד התשלום בפועל.

לא ניעתר לערעור בעיקרו והוא יתקבל איפוא באופן זה בלבד, ששכר הטרחה שנפסק יעמוד על סך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. המערערת תשא בהוצאות ושכר טרחה בערכאה זו בסך כולל של 10,000 ₪.סבורני כי בנסיבות אין להיעתר לערעור שבפנינו בכל הנוגע לפרשנותו של המונח "מכר" בסעיף 6(1) לחוק. למעשה השאלה המשפטית העומדת בפנינו אינה – כפי שעלול להידמות בקריאת טיעוני הצדדים – תוקפה של הגנת הגלגול עצמה, שהרי מעוגנת היא בלשון סעיף 6(2) וסעיף 3(3). מקורה של הגנה זו בתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט ולעת זו, ללא התערבותו של המחוקק, מדובר בדוקטרינה שרירה וקיימת בשיטתנו המשפטית; לפיכך, גם אם ניתן להשמיע ביקורת נורמטיבית כזו או אחרת, אין בידינו לבחון את עצם מקומה בדין, דבר המסור למחוקק. השאלה שבפנינו היא פשוטה ומצומצמת מכך: האם יש להחיל את ההגנה על יצרנים שחויבו במכס ביתר. או לשון אחרת, האם לסווג קטגורית את מקרה היצרנים תחת סעיף 6(1) או תחת סעיף 6(2).

באת כוח המשיבה הודיעה לבית המשפט כי לנוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה ומבלי לוותר על כל טענותיה, מקבלת המשיבה את המלצת בית המשפט, לפיה ינתן למבקשות תשלום רטרואקטיבי חלקי של שלוש שנים בגין "הלכת הפחד".  

באת כוח המשיבה הודיעה לבית המשפט כי היא מסכימה לקבלת הערעור במובן זה שהעונש שיוטל על המערער יהיה 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

המערער בע"פ 7447/12, אפרים קדץ, יתייצב למאסרו בימ"ר ניצן. הממונה על עבודות שירות ייתן חוות דעת חדשה בעניין נחום גרטנר (המערער בע"פ 6070/12) ובעניין אייל עדן (המשיב בע"פ 6020/12), בה יצוין מועד ההתייצבות ומקומה. לאחר קבלתה בית-המשפט ייתן החלטה משלימה.    

הודעה תוגש עד יום 2.5.2013.