במסגרת תשובתם יבהירו המשיבים 2-1 את מקור טענתם כי "הוראות הסכם הבוררות הכלולות בהסכם המייסדים אף אומצו לתקנון החברה (אף שתיקון פורמאלי טרם בוצע) ולכן הוראות הסכם הבוררות מחייבות את כל בעלי המניות בחברה, לרבות החברה עצמה".   

תנאי היסוד למתן הפטור המבוקש הוא הוכחת חוסר יכולת כלכלית. "המבקש פטור מהפקדת עירבון" – כך נפסק – "צריך לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לגייס את סכום העירבון"; המערערים לא עמדו בנטל זה; הבקשה המונחת לפניי לוקה בחסר, וכמעט שאינה נתמכת באסמכתאות.

אמנם המערערים הגישו לרשם בקשה לעיון מחדש אליה ביקשו לצרף מסמכים חדשים ואולם נמצא כי הבקשה אינה מציגה נסיבות חדשות לשינויה של ההחלטה הקודמת ובמצב דברים זה אין מקום לערער עליה כעת. כמו כן, ההחלטה שבה נקבע עירבון בשיעור מתון, מאזנת כראוי בין השיקולים הצריכים לעניין. בנוסף, בהודעת הערעור שלפני בית-המשפט אין כל טענה כי המערערים כולם אינם יכולים להסתייע בסביבתם הקרובה לשם גיוס העירבון, חיוב המוטל עליהם בצוותא חדא.      

בית המשפט קיבל את גרסת המתלונן לפיה המשך העסקתו של המערער מקורהּ במעשיו של המערער, ולא רק בגלל איומיו של אמיר; החשש מפני אלימות אילץ את המתלונן להמשיך להעסיק את המערער, כי העובדה שהמערער לא איים על המתלונן באופן ישיר אינה משנה לעניין זה, וכי לעיתים מספיקה התנהגות ואף נוכחות של אנשים מסויימים בנסיבות מסויימות על מנת ליצור איום; קבע בית המשפט כי מתקיימים יסודות העבירה והרשיע את המערער בסחיטה באיומים.

באשר לסיווגו של ההליך על פי סדר הדין הפלילי, בפועל התייחסו שופטי בית משפט זה להליכי השגה דוגמת המקרה דנן כהשגה ב"גלגול שלישי", במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערר. זאת, בין היתר נוכח מעמדה החוקתי של זכות הערעור, המחייבת פירוש מרחיב להוראות דיוניות לעניין ערעור וערר, הקבועות בחוק. במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים לדיון בבקשה שהוגשה באיחור, יש לבחון את מכלול הנסיבות הנוגעות לבקשה, בהן האינטרס הציבורי בדיון בה, משך השיהוי, הפגיעה בזכויות המפוקח, סיבת השיהוי וכדומה.      

אין לקבל את הטענה, כי עיון חטוף בתלושי השכר שלו אינו מבהיר עניין זה. אין להלום את טענת העותר לפיה העובדה שבערעור הראשון הורה בית הדין הארצי לבית הדין האזורי לקבוע מה היה משך העבודה – מוכיחה את חוסר בהירות העניין; הטעם בגינו הוחזר הדיון בעניין זה לבית הדין האזורי, הוא הסתמכות בית הדין האזורי על גרסת שחק באופן גורף בלא שבחן את ראיות הצדדים לעניין זה ובלא שקיים בפניו כל דיון (פסקה 20 לפסק הדין). דהיינו, הבעיה לא נבעה מחוסר בהירות תלושי השכר, אלא מאי בחינת ראיות ואי קיום דיון בבקשה תוך הסתמכות גורפת על תשובת שחק שנמסרה ללא תימוכין.

לא הוגש תיק פלילי כנגד המערער, עם זאת בזמן שהוגשה התלונה נבחן המצב וההתרשמות של הגורמים המטפלים בהתאם לחומר שהיה בפניהם באותה עת הייתה שאכן קיים סיכון.

נוכח הודעות הצדדים, העתירה התייתרה.