אין לאפשר השגה על החלטת ביניים של בית הדין הצבאי באמצעות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק - ובפרט שעה שמדובר בהליך בבית דין צבאי, המתייחס לפעילות צבאית ומצוי במומחיותם של שופטי בית הדין הצבאי; נטען, כי ההחלטה אינה "תרשומת פנימית" ודינה כדין "הכרעה של ערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית, ואין לכנותה 'תרשומת פנימית'"; כן הוזכר, כי ההרכב הדן בערעור דחה את הדיון מספר פעמים על מנת להמתין לתוצאות החקירה נגד מפקד החטיבה ומפקד הגדוד, ומכאן שאף שופטיו סברו כי תוצאות אלה רלבנטיות להליך.

אף שהעונש שנגזר על המערער הינו אכן ברף הגבוה של העונשים הנהוגים במקרים דומים, נראה כי אין הוא חורג ממתחם הענישה האפשרי שעמד בפני בית המשפט המחוזי כשגזר את דינו של המערער. אשר למשקל שבית המשפט המחוזי בחר להעניק לכל אחד מהשיקולים השונים – שיקול הדעת בעניין זה מסור כאמור בבסיסו לערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי שלל את הערכת שירות המבחן בדבר רמת סיכון נמוכה למעורבות חוזרת של המערער באירוע אלים – והדבר מצוי בגדרי סמכותו.      

חומרתה הבסיסית של העבירה בה הורשע המערער היא רבה, נתון המחייב, כשלעצמו, ענישה הולמת; העונש המרבי שקבע המחוקק למי שמורשע בביצוע העבירה הנדונה עומד על 10 שנות מאסר; מדובר בהנמקה בעלת משקל, ובכל מקרה, הפער הלא גדול בענישה, לרקע האמור לעיל, אינו מצדיק התערבות.

מסכים בית-המשפט לגישה אשר הובעה בעבר ולפיה מקום בו הוכפפה מיהותו של החייב העתידי לשאת בהוצאות בגין הליך ביניים שהתנהל בבית משפט זה לתוצאות ההליך העיקרי בבית המשפט דלמטה, הופכות הוצאות אלה מבחינה מהותית "לשקולות להוצאות של ערכאה ראשונה". כמו כן, טענת המשיב 1 לפיה ישנה אפשרות "קיימת ומסתברת" לכך שהמבקשת והמשיבה 2 יחוייבו בסופו של יום בתשלום הוצאותיו אינה מסתברת יותר מן האפשרות ההפוכה ולפיה המשיב 1 הוא שיחוייב בסופו של ההליך בתשלום הוצאותיהן שלהן.  

ביסודן של העבירות, בהן הורשע המערער, שני נדבכים של סכנה לציבור: הראשון, נהיגתו הפרועה של המערער. נדבך זה מצדיק, כשלעצמו, השתת עונש פסילה משמעותי, נוכח החומרה שבנהיגה פרועה ומשולחת רסן המסכנת את שלום הציבור. השני, השימוש שעשה המערער ברכבו לצורך נשיאתו של מטען החבלה. אם כן, המערער הורשע במעשים חמורים, אשר חייבו הטלת עונש פסילה משמעותי. מנגד ניצבת העובדה – המוסכמת גם על המשיבה – כי המערער לא ידע כי הרודפים אחריו הינם שוטרים. 

ערכאת הערעור במסלול דיני המשפחה מוסמכת לשמוע ראיות באופן רחב יותר מערכאת ערעור אזרחית רגילה, הגם שאינה הערכאה המבררת. עם זאת, יש להיזהר מפריצת הסכרים. אף בהליך ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אין המטרה להפוך את ערכאת הערעור לערכאה ערעורית-מבררת שניה. צד אינו יכול לצפות כי הגם שלא הביא עדים חיוניים בגלגול הראשון, וזאת ללא כל נימוק או הצדקה לכך מפיו, ערכאת הערעור תאפשר לו להשלים את החסר לאחר שפסק הדין של הערכאה המבררת אינו מקובל עליו. 

סוגיית אימוץ פתוח או סגור נסובה סביב השאלה האם לטובת הקטין לשמר קשר כלשהו עם הוריו הביולוגיים, אם לאו. הכלל הוא אימוץ סגור, למעט במקרים חריגים, אז החוק מכיר באפשרות לשקול אימוץ פתוח. בראש השיקולים עומדת כאמור טובת הקטין. בית המשפט יסטה מהכלל של אימוץ סגור לאחר בחינת שלושה שיקולים מנחים: אופי הקשר בין הקטין להוריו הביולוגיים והאם הוא מטיב ומשמעותי עבורם; עמדת המשפחה המאמצת; וכן מסוגלות ההורה הביולוגי לכבד את מערכת האימוץ.

ככלל, אמת המידה לקבלת בקשת רשות לערור דומה במהותה למבחן למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי אשר נקבע בפרשת חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ. עם זאת, נקבע כי ייתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערר אף כאשר הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וזאת כאשר מתעוררות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

ביצוע עונש המאסר יעוכב, כמבוקש, עד ליום 21.5.2013. 

בקשתה של המבקשת אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית אשר השלכותיה חורגות מהסכסוך הפרטני שבין בעלות הדין. בסופו של יום, מדובר במחלוקת שעניינה אופן חישוב השכר הראוי. בניגוד לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא השתית את פסיקתו על עילה חדשה - עילת עשיית עושר ולא במשפט, אלא קיבל, למעשה, את תביעת המשיבה בחלקה ופסק לה חלק מהסעד שביקשה, בכך שהחליט לפסוק לה שכר ראוי בגין חלקה במשא ומתן עם עיריית נצרת-עילית לגבי סכום חיוב הנכס בארנונה.