הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק-הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך.

המשיב מבקש לדחות את טענות המערערת בנוגע לשפת גופו של בית המשפט, ומוסיף כי חלף כחודש ימים מאז הדיון ועד להעלאת טענת הפסלות על ידי המערערת. מאחר שהמערערת לא הציגה ראיות משמעותיות המוכיחות את קיומה של עילת פסלות, והתבטאות שופט, כשלעצמה, אינה מקימה עילה כזו, מבקש הוא, כאמור, לדחות את הערעור. 

אין מקום להיעתר לבקשה לפטור מתשלום אגרה במלואה, אך נוכח המצב הכלכלי הנטען אשר אכן ניתן להניח כי אינו מן המשופרים, מצאתי להפחית את סכום האגרה לסך של 500 ש"ח.

לטענת המוכרים המועדים המוסכמים עמדו בלב הסכם הפשרה, והתערבות בהם תרוקן אותו מתוכן ותחזיר על כנה את תביעתם המקורית לביטול החוזה, שנדונה בתובענה הראשונה, אשר הוגשה על ידם לכתחילה בשל אי תשלום יתרת התמורה במועד שהוסכם. עוד לעניין הסכם הפשרה מדגישים המוכרים כי ההסכם קבע במפורש כי הביטול ייכנס לתוקף מיד עם ההפרה, ולפיכך לטענתם לא היה צורך בהודעת ביטול.

לאחר שהשליטה בחברה עברה לידי המשיבה, התברר למשיבים כי חובותיה של החברה גדולים באופן משמעותי מאלה שעליהם הצהירו המבקשים בהסכם. על רקע זה הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים לתשלום סך של 5,152,943 ₪; המבקשים סבורים כי הקביעות שבמחלוקת המופיעות בהחלטת הרשם הן קביעות לכאורה בלבד שניתנו בגדר החלטת ביניים בהליך ואין בהן משום סוף פסוק בפלוגתא כלשהי בין הצדדים. לדבריהם "בית המשפט קמא סבור, שהואיל ודחה, לשיטתו, בכובעו כרשם שדן בבקשת הרשות להתגונן טענות הגנה שונות של הנתבעים, כעת, בכובעו כשופט, לא ידון עוד באותן טענות הגנה לגופן"; השאלה שבמוקד היא האם פרשנות החלטת הרשם מובילה לתוצאה שניתנה למבקשים רשות להתגונן באופן מלא או לתוצאה שהרשות להתגונן ניתנה באופן חלקי לגבי טענות מסוימות בלבד.

סוגיית יסודיות ההפרה בהיבחנה על פי אמות המידה שצויינו, אינה מוכרעת על פי כלל אחיד וגורף התואם את כל ההפרות באשר הן. בהחלט יתכן כי מה שיחשב במקרה אחד להפרה יסודית עשוי להיחשב במקרה אחר להפרה שאינה יסודית כלל וכלל; התשובה לשאלה האם מתקשר סביר היה כורת חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, משתנה ממקרה למקרה ועל מנת להכריע בה על בית המשפט להעריך את מכלול נסיבות העניין ככל שהן בידיעתו של המתקשר הסביר במועד כריתת החוזה; בעיקרו של דבר נבחנת אם כן יסודיות ההפרה על פי עוצמת חומרתה ועל פי מידת הפגיעה הנגרמת בעטיה לאינטרס הקיום של הנפגע תוך התחשבות, בין היתר, במידת יכולתו של הנפגע לתקן את נזקי ההפרה לאחר שהתרחשה.

המבקשת טוענת כי בית משפט השלום רוקן מתוכן את עיקרון ההתאמה ועיקרון העצמאות בדיני הערבות הבנקאית, בקובעו כי ניתן לחלט את הערבות בגין חובותיה של החברה, על אף ששמה של המבקשת הוא שמופיע בה כ"חייבת"; רשות ערעור תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת.

מועדי הגשת הליכים פליליים לבית משפט זה, כמו-גם דרכי הגשתם, ידועים או למצער צריכים להיות ידועים, וגם אם האיחור הוא של ימים בודדים – עדיין הכלל הוא שיש להגיש הליכים, לרבות הליכים פליליים, במועד. במקרה דנן המדובר באיחור קצר הנובע ככל הנראה מטעות בתום-לב של משרד עורך-הדין; יש לשים לב לכך שמדובר בערעור בזכות על גזר דין הכולל עונש מאסר משמעותי.