לא ראיתי מקום לצו ביניים, מה גם שהעותר יוכל להשמיע טענותיו ב-9.4.13 בועדת המשנה. עד 15.4.13 יודיע העותר אם עודו עומד על עתירתו, נוכח התגובה. 

הבקשה נדחית. הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה עקרונית מן הסוג שמצדיק מתן רשות ערעור, ודי בכך על מנת לדחותה. כפי שציינו המשיבים, למבקש הוצע טיפול אינטנסיבי ברצידיביזם ולא טיפול הכולל גמילה מסמים, ולכן ממילא אין צורך לדון בטענות העקרוניות שאותן העלה המבקש על יסוד ההנחה לפיה הדרישה ממנו הייתה שונה. יתרה מכך, המשיבים הבהירו כי לשירות בתי הסוהר כלל אין מדיניות המחייבת אסירים שהורשעו בעבירות סמים אך אינם משתמשים בסמים לעבור תהליך גמילה כתנאי לשחרור מוקדם. שיבוצו של המבקש לאגף נקי מסמים, על אף שהורשע בעבירת סמים, מצביע על כך ששירות בתי הסוהר בוחן את עניינו של כל אסיר לגופו על-פי צרכי השיקום הרלוונטיים לעניינו, כפי שאמנם ראוי שייעשה.  

הגעתי לכלל מסקנה כי הן מבחינת ההלכה בנוגע למתן רשות ערעור, והן מבחינת נסיבותיה הפרטניות של הבקשה שפני – אין מקום להיענות לבקשה. גם לגופם של דברים אינני סבור כי יש מקום להיענות לבקשה. כל טענותיו של המבקש ביחס להכרעת הדין מתייחסות לקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, ובכאלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, והדברים הם בבחינת קל וחומר ביחס להתערבות במסגרת בקשת רשות ערעור. 

הערר נדחה. עיינתי בחומר הראיות, והתמונה המצטיירת אף רחבה מארבעת האישומים הנכללים בכתב האישום. דומה כי הגשת התלונה נגד העורר "פרצה" קשר של שתיקה ביישוב, ותלונות רבות החלו לזרום למשטרה, אך חלקן הגיע לכתב האישום. נראה כי העורר עצמו היה מודע לכך שהוא "מתעסק" יתר על המידה הראויה עם בנות קטינות. כך עולה במרומז מהודעותיו של העורר במשטרה, וגם אביה של ב' סיפר בעדותו כי לאחר שבירר עם העורר את הסיפור שסיפרה בתו, העורר הגיב באומרו "אני לקחתי על עצמי להיזהר ולא לעשות כאלה דברים ולא להתקרב לילדות". לא למותר לציין כי העורר אישר כי שכב בין בתו לבין הקטינה ב', אך הכחיש את המעשה המיוחס לו. 

לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור, במלאכת איזונים עסקינן. עוצמת הראיות הנמוכה הביאה את בית המשפט השלום למסקנה כי אין לעצור את המבקש עד לתום ההליכים, אך עם זאת, בית המשפט מצא להגביל את חירותו בדרך של מעצר בית. בדומה, עוצמת הראיות הנמוכה הביאה את בית משפט השלום למסקנה כי יש להורות על החזרת הקטנוע, אך עם זאת, מצא בית המשפט להתנות את שחרור הקטנוע בתנאים מגבילים שאינם חורגים מהנהוג והמקובל.

המשיבים 4-1 יעדכנו עד 30.5.13 בהתקדמות.

בשלב זה איני נעתר איפוא לערר המדינה, ואני נעתר חלקית לערר המשיב 2. משמעות הדברים היא כי כל מקרה צריך להיבחן לגופו, ואולי נאמר כאן כמות שנהוג לומר בשאלות של ראיה חסויה, כי על בית המשפט לבחון את החומר "בעיניו של סניגור המבקש לגלות כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק – כשהיא לעצמה או עם ראיות אחרות, לסייע לנאשם" 

לא ראיתי מקום לצו ביניים. 

עד 10.4.13 יודיעו העותרים, לאחר עיון בעתירה, אם עודם עומדים על עתירתם נוכח התגובה.

עד 10.4.13 יודיע העותר אם נוכח התגובה עודו עומד על עתירתו.