טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה משמעותית וניכרת ממדיניות הענישה. כאשר מדובר בהפרה של צו שיפוטי, מדיניות בתי המשפט היא להחמיר בענישה, ובנסיבות המתאימות – להטיל עונש של מאסר בפועל. זאת, כאשר מתרשם בית המשפט כי הטלת קנסות ועונשים מותנים אינה משיגה את מטרת ההרתעה, וכי נדרשת פנייה לאפיקי ענישה חמורים יותר.    

ככל רשות מנהלית נהנית המשיבה מן החזקה כי הפעילה את סמכותה ככל משפטה וחוקתה, היא חזקת התקינות המינהלית, ועל כתפיו של הטוען אחרת הנטל להפריכה. בית המשפט מניח, כי האיזון בין זכותו של החשוד להליך הוגן לבין האינטרס הציבורי שביעילות פעולתה של המשטרה, צריך שיבוא לידי ביטוי בנוכחותו של גורם בעל בכירות במהלך ההליך של העתקת הקבצים ומחיקתם, כך שתהא כתובת של אחריות לתקינות ההליך.    

לבקשת באת-כוח המדינה ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזאת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.  

העותרים מפרטים הוצאות מסוימות הקשורות בהוכחת זכויותיהם במקרקעין נשוא העתירה. בהקשר זה מפרטים העותרים הוצאות בגין רכישת תצלומי אויר, הזמנת חוות-דעת מומחה, עריכת מפת מדידה ופענוח תצלומי אויר. עם זאת, על פניו יש ממש בטענת המשיבים כי ממילא העתירה נועדה לאפשר לעותרים להציג את מלוא הראיות והמסמכים הנוגעים לזכויותיהם באדמה (לרבות חוות-דעת מומחה ותצלומי אויר) לפני ועדת העררים, ועתה – לאור ההסדר המוסכם – הם יוכלו לעשות כן.

המערער ראוי לעונש קשה בגין האלימות החמורה ופגיעתה הרעה. שיקולי הגמול וההרתעה מחייבים מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח. ברם, המערער ראוי גם למידה מסויימת של רחמים והתחשבות.

ספק בעיני בית המשפט אם המקרה שבפניו נכנס לדלת אמותיהם של הכללים והקריטריונים שנקבעו בהלכת שוורץ. אף כי בית המשפט חושב כי ספק אם יוכל המבקש לצאת בדינו בערעור בלא מאסר בפועל, הוא נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור.  

עסקינן בעבירת המתה, שבה אמנם נתקבלה הטענה שלא הוכחה כוונת הקטילה ועל כן הומרה מרצח להריגה, אך נדחו טענות הגנה מסוג הגנה עצמית. ברי כי מדובר בהכרעה בעלת חומרה.

המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ההליכים בתובענה בשל ההליך הפלילי התלוי ועומד כנגדו. החלטה זו ניתנת על ידי בית המשפט, בין היתר, בשים לב לעמדתה של המשיבה עצמה, אשר הותירה לשיקול דעת בית המשפט את הבקשה להארכת מועד להגשת כתבי הגנה, ובשים לב לאפשרות כי היועץ המשפטי לממשלה יתייצב ויציג עמדתו לגבי הבקשה לעיכוב הליכים.  

מטרת הגשת התצהירים הנוספים של התובעים המקוריים, הייתה הוספת הטענה העובדתית כי נחשפו לעילת התביעה אך בעקבות כתבת התחקיר בעיתון "מעריב". טענה זו הועלתה ממילא בתצהיריהם של התובעים החדשים. משכך, אין מקום לחסום את דרכם של התובעים המקוריים להעלות טענה זו גם בתצהיריהם, גם אם חדלו ולא עשו כן בעת הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. טענה זו הועלתה על ידי התובעים במספר הזדמנויות, כך שאין לראותה כטענה מפתיעה אשר "נשלפה" לפתע ערב שמיעת הראיות.