על פניו, עסקינן בעבירה אשר מקימה חזקת מסוכנות ואשר המסוכנות הנובעת ממנה היא מן המפורסמות שאינה צריכה ראיה. בנוסף, לעורר עבר פלילי בגין עבירת שוד משנת 2006 בגינה ריצה עונש מאסר בפועל.  

כפי שעולה מפסק הדין, לאחר הביקור טען המשיב כי בחלק מהמבנים הופסק השימוש החורג אך עדיין נותרו במקום שימושים חורגים; נטען כי אין מניעה שהמערער יתחיל בפעילות החקלאית של פיטום עגלים במבנים הקיימים במשקו, ובהתאם לצורך יגיש בהמשך בקשה להקמת מבנים חדשים להגדלת היקף הפעילות. מנגד טען המערער, כי השימוש החורג הוא זמני בלבד ובקשתו לבניית מבנים חקלאיים לצורך פיטום עגלים היא נושא נפרד מהמבנים הקיימים במשק, בהם נעשה שימוש חקלאי אחר.

למקרא הבקשה, עולה כי ב"כ המבקש פנה לאחרונה מספר פעמים לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר וביום 27.6.2013 נקבע כי "... תשובת רשות המיסים תינתן עד ליום 2.7.13. התיק יובא לפני ביום 2.7.13". 

אין מחלוקת כי ככל שהראיה על פי טיבה מהימנה יותר, כך יטה בית המשפט שלא לפסול אותה חרף האמצעי הפסול ששימש להשגתה. יחד עם זאת, בחלק הארי של המקרים, עסקינן בראיות מסוג הודאות במשטרה; במקרהו של המערער, כאשר הודה בביצוע העבירות גם בטרם נפגעו זכויותיו על ידי מניעת זכותו להיוועץ עם עורך דין בחקירה המאוחרת, מדובר בפגם שאין בו כדי להביא לפסילת ההודאה המאוחרת בזמן. אזכיר בהקשר זה כי בפרשת גטצאו, בניגוד למקרה זה, ההודאה בעבירה הגיע מיד לאחר מניעת זכות ההיוועצות בעורך דין ומשכך, הייתה חומרתה רבה בהרבה.

עסקינן בחפירת מנהרות מרצועת עזה לחצי האי סיני. נטען על-ידי באת כוח המערער, כי בשום שלב לא נטען שהמערער הוא בעל זיקה לארגון טרור זה או אחר. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שגם כיום טמונות במנהרות אלה סכנה וחומרה רבה והמערער היה מעורב בחפירתן של שלוש מנהרות. יש להזכיר כי באמצעות המנהרות הנזכרות הוברחו אל תוך רצועת עזה כלי נשק ותחמושת. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שמאבקה של מדינת ישראל בטרור אינו מכוון רק נגד המפגעים ומשלחיהם, אלא גם בכל מי שמאפשר את פעולותיהם ובכל מי "ש'משמן' בצורה זו או אחרת את גלגלי הטרור".   

המנהל המיוחד לא ביקש הארכת מועד להשבת כספי הערבות, אלא רק ארכה להגשת מועד התביעה, ולכן ממילא יש להורות לו להשיב את כספי הערבות; הסיבה שבגללה לא הגיב להחלטת בית משפט זה מיום 6.5.2013 היא כי "לא קיבל העתק מהחלטת בית המשפט". לסיום, התנגד המנהל המיוחד באריכות לטענת ההתיישנות שהעלתה המערערת בבקשתה.