המבקש והנאשמת 2 לא הגישו את דו"חותיה של הנאשמת 2, לחודשים ספטמבר עד נובמבר 2007, חרף ביצוע עסקאות בסכום כולל של 1,015,192 ₪, אשר בגינן הייתה הנאשמת 2 חייבת בתשלום מס ערך מוסף בסך של 157,355₪. בנוסף, בתקופה שבין דצמבר 2007 ועד להגשת כתב האישום ביום 30.9.2009, המבקש והנאשמת 2 לא הגישו את הדו"חות התקופתיים של הנאשמת 2 למשיבה, וזאת בניגוד לחוק מס ערך מוסף או לתקנות הנובעות ממנו. עקב מעשים אלו, יוחסו למבקש ולנאשמת 2, 14 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף.

תקנות חובת המכרזים מקנות לוועדת המכרזים שיקול דעת להגביל את זכות העיון במסמכי המכרז לצורך הגנה על אינטרסים שונים, ובכלל זה הגנה על ביטחון הציבור. יחד עם זאת, אי-הגילוי הוא חריג. נקודת המוצא של ועדת המכרזים צריכה להיות חתירה לזכות עיון רחבה ככל הניתן, על מנת להבטיח ביקורת אפקטיבית על החלטותיה; אין חולק על כך שלניסיונם של העובדים יש חשיבות לפחות לצורך ניקוד ההצעות.

כמוסכם, מוארך בזאת מעצרם של המשיבים.   

נדמה כי הנסיבות נשארו כשהיו, לפחות בכל הנוגע למסוכנותו של העורר. בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין כלל השיקולים הצריכים לעניין ואף הלך כברת דרך אל עבר העורר, משאישר לו להסיר את האיזוק האלקטרוני למשך שעתיים ביום לצרוך ליווי בנו לגן ואיסופו.  

טוענים המבקשים כי התביעה המקורית כנגדם לא הוגשה כלל בעילה של עשיית עושר ולא במשפט אלא בעילה חוזית. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אף מבחינה מהותית הייתה למשיבים אפשרות לתבוע החל מהמועד בו טענה אבדיק כי היא איננה מתכוונת לשלם את היטל ההשבחה. לטענתם, השאלה בדבר מועד תחילתו של "מרוץ ההתיישנות" בתביעת עשיית עושר המבוססת על חיוב חוזי, היא בעלת חשיבות משפטית מעבר לעניינם של בעלי הדין בעניין זה. לשיטתם, עמדתו של בית המשפט קמא מאריכה עד לאין קץ את תקופת ההתיישנות בתביעה על הפרת חוזה, ועל כן נדרשת קביעת כללים ברורים בעניין.

על פי תיקון לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), שנכנס לתוקפו ביום 27.3.2011, נקבע בסעיף 53(א1)(1) לחוק כי יש צורך בקבלת רשות לערור על החלטת בית משפט מחוזי לפי סעיף 53 לחוק המעצרים, וערר כאמור לא יהיה עוד בזכות. 

בעשורים האחרונים, עדה החברה הישראלית למסוכנות הגוברת הנובעת משימוש בנתיבי תחבורה, זאת בשל הנהיגה חסרת הרסן של חלק ממשתמשי הדרך, המסכנים את זולתם, ומתעלמים במפגיע מאנשי מרות המבקשים לעכבם. על בית המשפט להתגייס למלחמה בתופעה זו - תוך השתת עונשים משמעותיים על פורעי החוק. לאור מעשי המערער, התוצאה של היעדר קרבנות בגוף אינה מובנת מאליה כלל וכלל. כמו כן, המערער אינו מקשר בין תוצאת מעשיו להתנהגותו האימפולסיבית שהובילה אותו לעשות את שעשה, ובמובן זה קיים קושי בקביעה כי הוא מפנים את מעשהו האסור.  

לעניין טענת השיהוי בביצוע מעצר העורר, בית משפט זה פסק מספר פעמים כי מעצר חשוד רק לאחר שמסתיימת עבודתו של סוכן משטרתי חשאי הינו הכרחי, במקרים מסוימים, על מנת לשמור על ביטחונו של הסוכן ולא לפגוע בעבודתו. כמו כן, מבלי לקבוע יתדות, עיון בחומר החקירה ובהודעותיו של הסוכן המשטרתי מראה כי חלקו של העורר בעבירות בהן הוא מואשם אינו זניח, בלשון המעטה.

דרך המלך לאיחודם של התיקים, היא באמצעות פניה לנשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא בבקשה לאיחוד תיקים כמצוות סעיף 6(ב) לחוק, הוראה שביסודה גם שיקולי מדיניות. פשיטא שההכרעה מסורה לנשיא או למשנה לנשיא ואין בדבריי כדי להתערב בה.