משהמוצגים הנזכרים לא הוצגו בבית המשפט קמא לא רשאית היתה המערערת לצרפם לתיק מוצגיה מבלי שניתנה לה רשות לכך מבית משפט זה ולא היתה רשאית להתייחס אליהם במסגרת טיעוניה. גם בעובדה אותה ציינה המערערת בעיקרי הטיעון שהגישה ולפיה חלק מן המוצגים הוגשו במסגרת הליך הביניים שהתנהל בבית משפט זה אין כדי לשנות מן המסקנה בעניין, שהרי אם נאמר אחרת ניתן יהיה לעקוף את הוראות הדין והפסיקה בנקל על ידי הגשת מסמכים קודם להגשת תיק המוצגים ומכוח זאת לשוב ולהגישם בגדרו. 

המבחן שנקבע לבחינת ראיות לכאורה לשם מעצר עד תום ההליך הפלילי הוא האם די בראיות, אם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו הלכת זאדה). במסגרת זאת, קבעה הפסיקה כי בשלב זה של ההליך הפלילי, אין להידרש לסוגיית משקל הראיות ומהימנות העדים, אלא רק האם בראיות גלום פוטנציאל סביר להרשעה. מסכים בית המשפט כי אין בשלב הזה של ההליך הפלילי כדי לקבוע מסקנות מהימנות ומשקל בלי שהראיות הנבחנות עברו את "כור ההיתוך" של המשפט הפלילי, אולם, לא ניתן להתעלם משאלות אלו לחלוטין. 

כידוע, סעד זמני לתקופת הערעור ינתן במידה והמבקש הראה כי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור נוטים לטובתו. המבקשת לא שכנעה בטענתה כי לא תוכל להיפרע מן העזבון או מן היורשים במידה וערעורה יתקבל. כל שניסתה המבקשת להראות הוא שהמשיבים פעלו ופועלים לקיום הצוואה, פעולה שאין בה כשלעצמה כל פסול. המבקשת לא הביאה ראשית ראיה על אודות מצבם הכלכלי של המשיבים אשר בגינו לא תוכל להיפרע מהם. גם טענתה על אודות הברחת נכסים מצד המשיבים איננה משכנעת בשים לב לאמור בתגובת המשיבים, אשר נתנו הסבר מניח את הדעת באשר לפעולותיהם.  

מדובר בכתב אישום חמור, המצביע על כך כי מדובר בנאשם בעל רמת תחכום גבוהה מאד, אשר ביכולתו לכופף אנשים בקלות תחת רצונו. כך ניתן ללמוד מכמות האישומים, מתוכנם, ומהסכומים הגדולים אשר לכאורה גזל. יש לזכור כי חלק מן העבירות הוא ביצע מתוך כתלי בית הסוהר. במסגרת זאת, ביצע עבירות המצביעות באופן מובהק על מסוכנותו כדוגמת שיבוש הליכי משפט. מנגד, נראה כי קצב ההתקדמות בתיק אינו משביע רצון בלשון המעטה.

כפי שמצווה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תנאי בלעדיו אין לקבלת ארכה להגשת הליך באיחור הוא הוכחת קיומו של "טעם מיוחד". בפני המערערים עמדה האפשרות להגיש במועד בקשת רשות ערעור על פסק הדין. תחת זאת, הם הגישו בקשה לתיקון טעות סופר, אך במקרה שלפנינו ההחלטה בה אינה מאריכה את המועדים להגשת הליך ערעורי. יתרה מכך הגישו המערערים בקשה לעיון מחדש, אלא שבנסיבות הללו היא אינה עוצרת את מרוץ התקופה להגשת ערעור.      

כידוע, בשלב המעצר עד לתום ההליכים נבחנת השאלה האם, במידה שלאחר כור ההיתוך של ההליך השיפוטי, יוכחו ראיות התביעה, יהיה בהן כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר. אמנם, גם בשלב זה, מקום בו ישנם קשיי מהימנות משמעותיים, יינתן משקל מופחת לראיות לצורך ההחלטה על המעצר. יחד עם זאת, בהליך הנוכחי, הסתירות שעליהן מצביעים העוררים הן לכל היותר שוליות. אכן, מקום בו עסקינן בנאשם שהוא "בגיר-צעיר" יש מקום לבחון בקפידה יתרה את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. 

בעקבות הביקור שערך המומחה בדירת המבקשים, ובטרם ניתנה חוות הדעת מטעמו, הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה לביטול מינויו של המומחה בטענה שהכשרתו אינה מתאימה למתן חוות הדעת הנדרשת במקרה דנן. זאת, מאחר שהמומחה הוא אדריכל ושמאי במקצועו, אך אינו מהנדס. בתגובתה התנגדה המשיבה לבקשת המבקשים בטענה כי השכלתו של המומחה רחבה מזו של השכלת מהנדס וכי הרקע להגשת הבקשה הוא חששם של המבקשים מכך שחוות הדעת שתינתן על-ידי המומחה תהיה לרעתם.

התסקיר המשלים של שירות המבחן לנוער ממליץ, בין השאר, בנוסף לענישה בעבודות שירות, על פיקוח שבמהלכו תיבנה תכנית טיפולית הולמת למערערת לרבות מעקב וטיפול בנושא השימוש באלכוהול במסגרת מתאימה. כדי להחליט באשר להמשך, מבקש בית המשפט כי תוך 21 יום תוגש על-ידי שירות המבחן לנוער תכנית טיפולית המביאה בחשבון את כלל הגורמים, לרבות ההתמכרות לאלכוהול.

בית המשפט מוכן להניח כי הבודק המוסכם סטה סטייה מסוימת מנוהל הראיונות (בכך שערך פגישות עם צדדי ג' שלא ביחידות). ואולם, גם תחת הנחות אלה – אין בכך כדי לשנות את מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה אין לפסול את העבודה הרבה שעשו הבודק והבודק הזר או את מסקנתו כי הבודק פעל בתום לב וללא משוא פנים. קשה שלא להשתחרר מהרושם שהחל משלב מסוים, החליט המערער לבטל את הליך הבדיקה בכל מחיר, ולצורך כך "נתפס" לטעויות טכניות של הבודק שמשקלן, בהתחשב בהליך הבדיקה הכולל, מועט ביותר. 

ככל שתתקבל העתירה, ודירת המגורים בה מתגוררת העותרת (ואשר רשומה על שם אימו המנוחה של המשיב 3) תכונס לקופת השיתוף, עיקר ההשפעה של הענין תהיה לגבי חלוקת הנכסים האחרים בין הצדדים. יחד עם זאת, נדמה שגם במצב דברים זה לא תוסיף העותרת להתגורר בדירתה הנוכחית. משמע, המחלוקת בעיקרה היא מחלוקת ממונית, ואי מתן צו ביניים לא יוביל לתוצאה קשה או בלתי הפיכה.