כידוע, ככלל, נאשם יחל בריצוי עונש מאסר בפועל מיד עם מתן גזר הדין. בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר תאושר רק נוכח נסיבות מיוחדות, שמשקלן גובר על האינטרס הציבורי באכיפת עונש מאסר באופן מיידי. במסגרת זאת, יש לבחון בין היתר את אורך תקופת המאסר, חומרת ונסיבות העבירה, סיכויי קבלת הערעור וטיבו, עבר פלילי ונסיבות אישיות.  

"בגירים צעירים", בין הגילאים 24-19, מורשעים בעבירות מעל לפי 2 ממספרם הכללי באוכלוסייה בישראל. מחקרים רבים הראו כי הנזק הפסיכולוגי שגורם עונש מאסר בפועל על בגירים צעירים חמור מהשפעתו על בגירים מעל לגיל 25, ודומה בהרבה להשפעתו על קטינים. עצם הקביעה בדבר חובת עריכת תסקיר מבחן ל"בגיר צעיר" בין הגילאים 21-18, למעשה מכירה במתן חשיבות לשיקולי שיקום בגזירת עונשו של "בגיר צעיר" עד לגיל 21. עם זאת, ברי כי ישנם מקרים בהם חרף העובדה שמדובר ב"בגיר צעיר", או אף בקטין, ישנם טעמים משמעותיים המחייבים לבכר את שיקולי ההרתעה והגמול על שיקולי השיקום.     

אכן, יש להודות, שהיבטים מסוימים של הבקשה – אלה שהתייחסו לדרכי הפעולה של המשיב בכל הנוגע לקביעת התשתית העובדתית על-ידו ולמתכונת ההנמקה של החלטתו – מעלים לכאורה גם שאלות משפטיות, החורגות מעניינה הפרטי של המבקשת. אולם, בעניין זה יש לנהוג על-פי הכלל הגורס כי אף אם בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה משפטית חשובה, אין בכך כדי לקבלה שעה שהכרעה בשאלה לא תועיל למקרה הקונקרטי. העובדה שלאירועים של תקיפה מינית עדים לא אחת רק שני הצדדים למעשה אינה אמורה לגרוע מן האפשרות להוכיחם.    

הצדדים לא חלוקים על עצם זכאותו של המבקש לעיין בחומרים הקשורים למשפטו, אלא רק על האופן שבו יתאפשר עיון זה – האם באמצעות דיסק ומחשב מעוקר, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט קמא, או שמא באמצעות מכשיר טאבלט אישי. בנוסף, ההחלטה כי המבקש יהיה רשאי לצפות בחומרים הקשורים למשפטו באמצעות דיסק במחשב מעוקר שיספק לו המשיב היא החלטה שנמצאת במתחם שיקול הדעת של המשיב, בשים לב למכלול ההיבטים הנוגעים לניהולו של בית הכלא.    

במקרה זה מתחם הענישה שהותווה "לנסיבות האירוע" הינו בין שלוש לחמש שנים. דהיינו, מתחם הענישה נקבע למקרה זה על ידי בית המשפט המחוזי וכלל בתוכו את העובדה כי המערער הורשע בשתי עבירות, הן סחיטה בכוח והן סחיטה באיומים, וכי מתחם ענישה זה שקלל בתוכו גם את נסיבות ביצוע העבירה כפי שפורטו בפסק דין זה. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל אשר צוין בערעור – להעדר עבר פלילי, לנסיבותיו האישיות של המערער ולכך שמדובר במעשה חד פעמי. בית משפט זה קבע כי לא ניתן לומר כי מדובר במעשה שאינו נמצא ברף החומרה הגבוה של מתחם הענישה.

נכנס לתוקפו, ביום 12.4.13, תיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013), לפיו לאחר הגשת ערעור מצויה הסמכות לעכב ביצועו של פסק דין בידי ערכאת הערעור. בית משפט זה, במטלות שעליו שאין להן אח ורע בבתי משפט מקבילים בעולם, צריך לנהוג איפוק בהפעלת רשות הערעור בהחלטות בדבר עיכוב ביצוע, כדי שלא להציפו עד כדי טביעה, ולהגבילו בעיקר למקרים של טעות קשה וגרימת עוול.

בית המשפט שוכנע כי קבלת פרשנותה של העותרת ביחס להוראות המסלול המקוצר בחוק ההוצאה לפועל תפגע ביעילות המנגנון האמור שנוצר מכוח הדין, תאט את פעולות רשמי ההוצאה לפועל ועובדי היחידה לניהול תיקים במסלול המקוצר, תקשה על הזוכים לממש את זכייתם ותשפיע על מידת מעורבותם בהליך. תהיינה לכך תוצאות שליליות, הן מבחינת הזוכה והן מבחינת החייב. מנגנון ההוצאה לפועל נועד להפוך את הפסק למציאות. בכך הוא מקדם לא רק את האינטרס של הזוכה אלא גם את טובת הציבור. אם רצה המחוקק להחריג תאגידים מסחריים מן המסלול המקוצר היה עליו לעשות זאת במפורש.      

מדובר – ככל שהדברים אמורים בהפרשי תגמולים – בקביעות עובדתיות מובהקות בעניינה הקונקרטי של המבקשת. יש לזכור, כי לפי סעיף 34(א) לחוק הנכים "התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד"; ואם כך בערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, מקל וחומר בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בנוסף, תכליתו של התגמול הנצרך מצריכה, על פני הדברים, בחינה עתית של עמידתו של הנכה בתנאים המקנים את הזכאות לגמלת הנצרך.   

פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעמוד על כנו במובן זה שהמועצה המקומית לא תוכל לגבות את החוב השנוי במחלוקת בהליכי גבייה מינהלית. עם זאת, קביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא עומדת למערער טענת ההתיישנות, תבוטל.

כלל ידוע הוא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. היה על העותרים לבצע את צו ההריסה בעצמם. הם נמנעו מלעשות כן, ותחת זאת הגישו בקשה זו בחוסר ניקיון כפיים.