העותר נעצר ביום 11.8.2013 בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע במטרה לפגוע בביטחון המדינה ומעצרו הוארך לאחרונה עד ליום 2.9.2013; העתירה שבפנינו התייחסה במקורה לצו זה, אך במהלך היום עדכן המשיב לבקשתנו כי הוחלט להאריך את צו מניעת הפגישה בעניינו של העותר בשלושה ימים נוספים בשל צורכי החקירה, דהיינו עד יום 31.8.2013 בחצות.

בהתאם להחלטתו של בית משפט קמא, המשיבה 2 העבירה למבקשים תצהיר בו פורטו המסמכים הנמצאים בחזקתה בכך, כך נראה, נשמט הבסיס תחת נימוקם העיקרי של המבקשים, אשר הדגישו בבקשתם באותיות של קידוש לבנה כי טענת המשיבה 2 ולפיה לא עלה בידיה לאתר את המסמכים, הוגשה ללא תצהיר.

העותר פנה למשיב בשלוש הזדמנויות, ולבית משפט זה בשתי הזדמנויות נוספות, בבקשה להכיר ביהדותו. הבקשות הוגשו אפוא שוב ושוב, ונדחו פעם אחר פעם, מבלי שהעותר יצרף אליהן מסמכים חדשים שיוכלו לבסס את יהדותו. יתירה מזאת, עולה כי בתווך הגישו גם בני משפחתו של העותר בקשות שהתבססו על אותם מסמכים בלתי מספקים - בקשות שנדונו ונדחו כולן; יש טעם לפגם בכך שהעותר פונה פעם אחר פעם בבקשה להכרה ביהדותו, מבלי שיסתמך על תיעוד מהימן וכבד-משקל, ועל אף שהובהר לו כי תיעוד שכזה הוא תנאי הכרחי לדיון בבקשתו.

נמצא ששחרורו המוקדם של המבקש, ולו לתכנית הטיפולית הפרטית, בהיעדר השתתפות בטיפול במהלך מאסרו עלול לסכן את הציבור. בית המשפט לעניינים מנהליים ציין שפניותיו של המבקש להשתתף בהליך טיפולי לאחר ביטול שחרורו המוקדם נעשו רק בעקבות מכתבה של קצינת האסירים לפיו המבקש סירב להשתתף בטיפולים לאורך שהותו בבית הסוהר. עוד נכתב שגם גורמי הטיפול סברו כי המבקש היה חסר מוטיבציה להשתלב בטיפול בתחום עבירותיו; שחרור המבקש מוקדם לתכנית טיפולית עדיף מאשר להחזיקו במאסר חודשים ספורים נוספים שבסופם ישוחרר ללא כל שיקום הולם.

כאשר מומחה בית המשפט מתמנה בהסכמה, בגדר תקנה 130(ג), יש בכך כדי לייתר הגשת חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, בין אם טרם הוגשו ובין אם כבר הוגשו, בעוד שכאשר המינוי נעשה שלא בהסכמה, הצדדים רשאים להציג חוות דעת המומחים מטעמם.