עיקר טרוניותיה של המבקשת בהקשר זה הוא בכך שבית המשפט המחוזי הנכבד לא דן בטענת השיהוי שהעלתה, בטענת חבותה של המשיבה מכוח סעיף 4(ג) לחוק העזר, וכן בטענות מתחום דיני החוזים ודיני עשיית עושר שלא במשפט. סבורני כי בטענתה זו לא דייקה המבקשת – בית המשפט המחוזי הנכבד אמנם ציין בסוף פסק הדין כי הוא איננו נדרש לפלוגתאות אלה, אך כולן עלו והתבררו בפני בית משפט השלום הנכבד, אשר פסק בהן לטובת המשיבה – חלקן מחמת ממצאים עובדתיים שקבע, וחלקן בשל טעמים דיוניים של הרחבת חזית אסורה, או העדר התייחסות, או פירוט מספק בכתבי הטענות.

הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים. הן הבקשה והן החלטותיהם של בתי המשפט קמא נסבות על משאלתו של המבקש להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו, תוך סטיה מן הכלל שנקבע בדין לעניין זה. מדובר בשאלה קונקרטית, הנטועה – במובהק – בנסיבות המקרה, ותחומה לדל"ת אמותיהם של הצדדים. על כן, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים החריגים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.

אמות המידה שעל-פיהן תינתן רשות לערור על החלטה של בית המשפט המחוזי בערר שהוגש על החלטה של בית משפט השלום בענייני מעצרים טרם גובשו במלואן. עם זאת, המגמה המנחה בעניין זה כבר ברורה, ואין ספק, כי עניינו של המבקש אינו נופל לגדרה, כמפורט להלן; לצד הפרקטיקה של פנייה לשירות המבחן לשם הכנת תסקיר מעצר, בית המשפט אינו מנוע, באופן עקרוני, מלהורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר אף בהיעדר תסקיר כזה, כשם שאינו כבול להמלצותיו של שירות המבחן. אולם, ודאי שאין פסול בהחלטה הקובעת כי נסיבותיו של מקרה פלוני מצריכות הידרשות לעמדתו של שירות המבחן בטרם ניתן יהיה להורות על שחרור.

המבקשת טוענת כי יש להתערב בעונש שהוטל עליה, על רקע המלצת שירות המבחן ונסיבותיה האישיות. נטען כי המבקשת היא המפרנסת היחידה של משפחתה, וכי שליחתה אל מאחורי סורג ובריח בנקודת הזמן הנוכחית היא צעד בלתי מידתי. המבקשת מדגישה כי היא הודתה במיוחס לה, וכפרה רק בגובה הסכום שנגנב וכי המעשים נושא כתב האישום נבעו ממצב כלכלי דחוק והיקלעות למצב נפשי משברי.

המבקש הינו קצין משטרה בדימוס, אשר עובד כיום כחוקר פרטי עצמאי. בסוף שנת 2005, שכר המבקש מבנו, בשכירות-משנה, חדר בדירה ברח' אלחדיף בעיר טבריה; בבחינת טענותיו של המבקש נשלח לנכס פקח, אך המבקש סירב להכניסו – מעשה אשר, בלשונו של המנהל: "מעלה תהיות רבות לגבי הנעשה בנכס" לגופו של עניין נדחו טענותיו של המבקש, ונקבע כי הנכס אינו מפוצל, אלא פועל כמשרד בלבד.

הענקת הזכויות לבני משפחתו הלא-יהודים של זכאי השבות נועדה לאפשר לו לעלות יחד עם בני-משפחתו, הגם שאינם יהודים, כדי שיוכלו לחיות חיי משפחה משותפים בישראל, וזאת מתוך מטרה לעודד יהודים החיים מחוץ לישראל לעלות ארצה, ועל מנת להבטיח כי יהודים שנישאו בנישואי תערובת לא יֵרתעו מהגשמת זכותם לעלות לישראל. ברם, לא דומה זכאותו של יהודי לעלות ארצה – בחינת 'ושבו בנים לגבולם' – לזכויותיהם של בני משפחתו הלא-יהודים; הלכה למעשה, עתירתו היא להשתמש בחוק השבות כחוק של הגירה, באמצעותו להכשיר את שהייתו הבלתי חוקית בישראל, וכזאת לא יֵעשה. 

המבקש הוא אסיר המרצה מאסר עולם בצירוף 20 שנות מאסר החל משנת 1992, בגין עבירת רצח ונסיון לרציחתם של שלושה אנשים נוספים; סיווגו הנוכחי של המבקש כסג"ב החל בשנת 2003, בעקבות מידע שהתקבל בעניינו, המלמד על כוונתו לברוח מבית הסוהר. סיווגו של המבקש נבחן מעת לעת על-ידי המשיב, המבקש עתר נגד החלטה זו, אולם הסיווג נותר בעינו. בשנת 2012 הגיש המבקש עתירה נוספת באותו עניין, היא העתירה נושא הליך זה.

העותרת, ילידת 1957 הסובלת משיתוק מוחין מלידה, נכנסה לישראל מרוסיה ביום 17.8.06. עם כניסתה לא הוכרה כעולה חדשה על-ידי משרד הקליטה, אך קיבלה מעמד ארעי בישראל החל מיום 2.2.07, וזאת עד לקבלת אזרחות ישראלית ביום 2.8.11; בתקופת שהייתה בישראל הגישה העותרת למשיב מספר תביעות לקבלת גמלת נכות כללית. בעתירתה טוענת העותרת כי החוק מחייב את המשיב לשלם לה גמלת נכות כללית בגין התקופה מאז זכתה למעמד של אזרחית ישראלית, וזאת ללא קשר לשאלה אם נכותה נגרמה קודם לכן.

כלל מושרש וידוע הוא כי בעל-דין המבקש פטור (מלא או חלקי) מהפקדת עירבון נדרש להציג פירוט מלא בעניין מצבו הכלכלי – כולל האפשרות להסתייע בסביבה הקרובה – ולתמוך את טענותיו בכל המסמכים הרלוונטיים. בענייננו, הבקשה אינה כוללת נתונים ממשיים אלא טענות כלליות, ויותר מכך – הבקשה אינה נתמכת באסמכתא כלשהי.