קמה עילת מעצר כנגד העורר, הן לנוכח מסוכנותו והן לנוכח החשש מפני הימלטותו מפני אימת הדין. כתב האישום מייחס לעורר שורה של מעשים אלימים הכוללים בין היתר שימוש בנשק באופן שמקים כנגדו חזקת מסוכנות (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים). גם לנוכח אופי המעשים המיוחסים לעורר, אשר כוללים תקיפה אלימה של קטין, גרימת נזק לרכוש באמצעות מוטות עץ, ירי באיזור מגורים בשעות היום, ולבסוף ירי לעבר המתלונן שגרם לפציעתו, מרביתם בוצעו בצוותא חדא עם אחרים, ברי כי נשקפת ממנו מסוכנות במידה לא מבוטלת.

חוות דעת מומחה שוק ההון היא מעיקריו המובהקים של חומר הראיות בתיק. הואיל וחוות דעת זו אמורה לשמש כראיה מרכזית להוכחת טענות המשיבה, אין אפשרות לקיים שימוע הוגן מבלי למסור את חוות הדעת, עובר למועד השימוע, לידי העותרים; החלטת המשיבה שלא להעתר לבקשה לדחיית מועד השימוע נמצאת במרחב שיקול הדעת המסור לה. הלכה פסוקה היא כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של התביעה בכל הנוגע ליישומו של הליך השימוע ולהחלטה על הבאתו של אדם לדין הריהי מצומצמת ביותר; מטרתו של הליך השימוע היא לאפשר לחשודים בביצוע עבירות לטעון ולהשיב לטענות שמופנות כלפיהם בטרם יוחלט על הגשת כתב אישום.

העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר ולשינוי תנאי השחרור שלו, וביקש לאפשר לו לצאת לעבוד כקבלן משנה בצפון הארץ ואף צירף את המכרז בו זכתה החברה בבעלותו והציע שני מפקחים אשר ישמשו ערבים ליציאתו לעבודה; על אף שנקבע כי המפקחים שהוצעו על ידי העורר אינם מתאימים לפקח עליו, קבע שירות המבחן כי אין ביציאתו לעבודה כדי להגביר את הסיכון הנשקף ממנו וכי בפיקוח הדוק יותר מזה בו הוא מצוי אין מניעה לאפשר לו לצאת לעבודה.

נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של ייבוא וניסיון לייבוא סם מסוכן, ניסיון לסחר בסם, החזקת סם שלא לצריכה עצמית וניסיון להחזקה כאמור, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע; בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו בעבירות המיוחסות לו, וכי למשיב עבר פלילי.

המדינה אינה חולקת על כך שהעובדה שהוגשה בקשת מקלט היא שיקול שיש להתחשב בו במסגרת ההחלטה אם להחזיק שוהה שלא כדין במשמורת או לשחררו בתנאים בהתאם לעילות הקבועות בחוק. בניגוד לטענת המבקשת, בית המשפט קמא לא קבע כל כלל קטגורי שלפיו הגשת בקשת מקלט תוביל מניה וביה לשחרור ממשמורת.

המסוכנות העולה מן העורר נלמדת גם מעצם נהיגתו הפרועה והמסוכנת ואף בהתעלם מניסיונו לנגח את הניידת. המשיבה מוסיפה כי מעדויות השב"חים שנסעו ברכב עולה כי העורר ידע כי הם שהו בארץ שלא כדין ואף גבה בשל כך תשלום גבוה מהרגיל, וזאת בעת שהיה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה בשל הסעה של שוהים בלתי חוקים. לטענת המשיבה, המעשים המיוחסים לעורר מעידים על מסוכנתו הגבוהה, כי אין לו מורא מפני החוק וכי אין ליתן בו אמון.

כיצד יש להתייחס לטענת הגנה שהעלה המבקש לראשונה בשלב הערעור, לפיה הוא אומנם השתתף בתקיפת המנוח, אך אין לראות בו כמבצע בצוותא של הרצח. כיוון שלא היה שותף לתכנון לדקור את המנוח, אלא רק לתקיפתו. גרסה זו היתה שונה מגרסתו בערכאה הדיונית לפיה, הוא כלל לא השתתף בתקיפת המנוח, אלא ישב ברכבו של החבר ונדקר שם על ידי המנוח; לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי המבקש ידע על הימצאות הסכין בידי אחר ועל הכוונה להשתמש בה או כי למבקש, לחבר ולאח היתה תכנית משותפת לרצוח את המנוח.

העבירות המיוחסות לעורר מהוות גם בהגדרתן וגם במהותן פגיעה בביטחון המדינה, שכן ככל שהעורר ביצע אותן הרי שהוא עצם את עיניו לנוכח הסכנה שבהברחת טלפונים ניידים אל תוך אגפים ביטחוניים בבתי הסוהר בהם שוהים פעילים בארגוני טרור שונים. 

החלטת צוות השיבוץ בעניינה של המערערת הייתה החלטה סבירה התואמת את הוראות חוק חינוך מיוחד ואת נהלי משרד החינוך וכי לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבות שיפוטית בה. על כן, נטען כי אין מקום להורות למשיבים לשנות מהחלטת צוות השיבוץ ולהשתתף בהוצאות הסעת המערערת מביתה לגן בפתח-תקווה. המשיב 2 טוען עוד כי יש לאזן בין השיקולים הנוגעים לנוחות ויציבות המערערת למול מגבלות התקציב הציבורי.