מניתוח מכלול הראיות עולה כי בין המבקשת לבין המשיב נכרת חוזה שכירות שהוא בבחינת: "תערובת של שכירות מוגנת ושכירות רגילה, וכתב התביעה אינו משקף כראוי את הדברים". עוד קבע בית משפט השלום כי: "טול את כתב התביעה, הפוך בו והפוך בו... ובדל של טענה לפיה המדובר, בכלל, בשכירות מוגנת, לא תמצא בו".

חדר המבקש למחשבי החברה לאוטומציה בע"מ, המעניקה שירותי מיחשוב למועצות מקומיות שונות, וזייף את הרישומים במחשב, בכך שערך שינויים בנתוני החוב של יאסין ושל סאלח למועצה המקומית כאבול. בסך הכל, כך על פי הנטען בכתב האישום, הפחית המבקש סך של 15,391 ש"ח מתוך חובם של יאסין ושל סאלח. בהמשך לכך, והחל מחודש אפריל 2003, חזרו 15 שיקים (מתוך 26) שאותם מסר המבקש למועצה המקומית כאבול.

בחלק הכללי נאמר עוד כי במהלך תקופת החברות, במספר רב של הזדמנויות, נהג המערער להכות, לחבול ולפצוע את המתלוננת, וכן לאיים עליה שבמידה ותתלונן, או תמסור פרטים לאחרים על נסיבות המקרים המתוארים בכתב האישום – הוא יהרוג אותה.

העותר טוען כי משהתגיירה אמו כדת משה וישראל, הריהו זכאי למעמד בישראל. אין להבחין בין מי שנולד כיהודי לבין מי שהתגייר. משעה שאמו התגיירה היא יהודיה; והוא – כבן לאישה יהודיה – זכאי לזכויות בני משפחה מכוח סעיף 4א לחוק השבות. העותרת היא יהודיה לכל דבר ומבקשת לקיים את חיי משפחתה בישראל; בעת כניסתה לישראל הייתה העותרת נוצריה, ילדיה עודם נוצרים, ואין ולא הייתה להם כל זיקה לישראל. העותרת קיבלה מעמד אך ורק בעקבות בן זוגה.

מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב. נסיבות הסירוב כפי שהן מוצגות על ידי המערער; קבלת עונש מופחת מעונש המינימום בעבירת שכרות מכוח סירוב כמוה כמתן לגיטימציה ועידוד לעבריינים בכוח לבצע עבירת הסירוב, שכן צפוי להם עונש מופחת ולכך בית המשפט לא יתן את ידו.