אין חולק כי הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם נוגעת בנימי הנפש ויש לנהוג בה משנה זהירות; הקטינה מתאימה בנסיבותיה לפנימיית יום; הזכות של הורה להחזיק ולגדל את ילדו היא זכות מכוח חוק הטבע ומכוח הדין. טובת הילד היא ראשית והיא אחרית, ואותה על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, ולא רק הוא – אלא כל המטפלים ומחוי הדעה.

בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא ייחס חשיבות לגילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, ולעובדה כי כתב האישום תוקן באופן מהותי ביותר. נטען כי יש בעובדה שהעורר הודה במיוחס לו כדי לאיין את מסוכנתו כליל. כן נטען, כי התמונה הנפרשת מכתב האישום המתוקן מעלה כי המעשים אינם ברף הגבוה והם נעשו ב"נסיבות שאינן ברורות". לטענת העורר יש ליתן משקל לשיקולי השיקום, לקבל את המלצות שירות המבחן ולהורות על העברתו למעצר בביתו באשקלון; אין הצדקה לשינוי התנאים והעורר יכול להשתלב בהליך שיקומי גם בהיותו בקרית מלאכי, כפי שאישר שירות המבחן, וכאשר נוכחותו בבית ההורים נדרשת לרקע מחלת אימו, הדבר מתאפשר תוך מתן אישורים לפרקי זמן קצובים, על-פי הצורך.

האם יש מקום ליתן רשות ערר בגלגול שלישי, מה עוד שבמעצר ימים עסקינן. השניה – האם יש מקום לדון בעניין, שמבחינת המשיבים כבר הפך לתיאורטי וחסר נפקות; הבקשה מעלה סוגיה עקרונית בדיני מעצר ימים, אשר בשל "אורך חייה" הקצר, ומאחר שבקשות מעין אלה נדונות בבית משפט השלום, הסיכוי כי תגיע למפתנו של בית משפט זה בעתיד היא נמוכה. הפסיקה הכירה בכך שמקום בו מתעוררת שאלה חשובה שלא ניתן לפסוק בה מבחינה מעשית, רשאי בית המשפט לפסוק בה כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים. 

ישנם שני מסמכים המוכיחים את טענת המערערים, לפיה הועדה המקומית לא ידעה את דבר הפרת הוראות חוק התכנון והבניה על ידי העירייה, לפני המכתב שנשלח על-ידי בא כוחם: המסמך הראשון, הוא חוות דעת השמאי המכריע – שבה צוטטו הוראות נספח התנועה והתב"ע, כפי שאלו הוצגו בפני השמאי, בין היתר, על-ידי שמאי הועדה המקומית, אשר כלל לא ידע כי בוצע שינוי בנספח התנועה ובתב"ע; לשיטת המשיבות, לא נפל כל פגם בקביעות העובדתיות או המשפטיות של בית המשפט המחוזי. הכרעותיו העובדתיות של בית המשפט, התבססו, בעיקרן, על תצהירים שהוגשו על-ידי המערערים עצמם, ועל עדויות משלימות שנשמעו בעל פה באולם בית המשפט. יתירה מזאת, משניתנה החלטת ועדת הערר – גוף התכנון המקצועי – אשר קבעה כי הדרך נסללה כדין ונספח התנועה איננו מחייב, הרי שנסתם הגולל על טענות המערערים.

הקושי בהכרעה בעבירות מין נובע מהעובדה שמדובר בעבירה המבוצעת ב"חדרי חדרים" והנוכחים בדרך כלל הם התוקף והמתלונן בלבד. בעניין שלפנינו, חלק מהמעשים המתוארים בכתב האישום נעשה בנוכחות עובדים נוספים בהוסטל שעדויותיהם נמצאו מהימנות על-ידי בית המשפט המחוזי; הוכח שהמערער, במסגרת עבודתו כמטפל בהוסטל, ניצל את נגישותו למטופלים וקיים יחסי-מין עם חוסה המוגבלת בשכלה. אין חולק, אם כן, כי עם הוכחתן של העובדות האמורות והעדויות שנשמעו לפני בית המשפט המחוזי, נתגבשו יסודות העבירה של אינוס תוך ניצול של לקויה בנפשה.

משטרם ניתן לחות דעתו של המומחה תוקף של פסק דין, ומשעומדת היא על דעתה לחקור את המומחה בעניין המשאבים שברשות המשיב, והואיל ואין באפשרותה, מבחינה כלכלית, לעמוד בתנאים שנקבעו בהחלטה ב', פוגעת הותרתם על כנם בזכויותיה הדיוניות. משכך, לטענתה, היתה רלבנטית בקשתה למתן רשות ערעור בבית משפט זה, שעה שהוגשה, אף שההתמחרות היתה בגדר מעשה עשוי. 

המשיב דוחה את טענת המבקשת כי אין טעם בשחרורו ממעצר בשל המועד הקרוב שנקבע למתן הכרעת דין בשני נימוקים. האחד, משום שאך לפני חודש שוחררו שני נאשמים נוספים. השני, משום שגם בעת הזו לא קיבלה באת כוחו את כל חומר החקירה בעניינו ולכשיתקבל כל החומר, שמורה לו הזכות לעלות טענות חדשות, ואם יעשה כן, בהכרח ייגרם עיכוב במתן הכרעת הדין; נטען, כי המשיב מילא את התפקיד הבכיר ביותר מבין כלל הנאשמים בפרשה. כך שגם אם ליתר הנאשמים מיוחסת פעילות אקטיבית בהיקף גדול יותר, הרי שבנסיבות אלו אין הדבר מעיד דווקא על מידת המסוכנות, אלא על היררכיית תפקידים. אומנם, המשיב לקח חלק בפעילותה של הזרוע האזרחית ולא הצבאית, אך כפי שכבר נקבע "לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה.

ככל שהמדובר בעבירות חוץ, ההעמדה לדין בגינן מותנית באישורו של היועץ המשפטי לממשלה, כהוראת סעיף 9(ב) לחוק העונשין; זאת, מתוך הכרה ברגישות הריבונית הכרוכה בהעמדה לדין פלילי בגין עבירות המבוצעות מחוץ לשטחה של המדינה, רגישות המצריכה ומצדיקה קיומו של מנגנון פיקוח נוסף; אפשר להבין את טרונייתו של העורר בעניין זה; עם זאת עסקינן במשגה שיש בו חפזון ולהיטות יתר, אך אין לומר שהדבר מהוה חוסר תום לב או שיבוש כטענתו, משהיתה לו ההזדמנות להתיחס לכך.

בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן וככל שהדבר נוגע לא' ונ', מן הראוי להוסיף ולבחון את מסוגלתו ההורית של האב באמצעות מכון שלם, אשר בפניו יוצג כל החומר הרלוונטי לרבות חוות הדעת שצוינו. עוד הורינו כי מכון שלם יבחן בין היתר גם את האפשרות של קיום אינטראקציה בין האב לילדיו, בטרם יחווה את דעתו המסכמת בדבר מסוגלותו ההורית של המבקש.