פסק דין זה ניתן בהיעדר הצדדים, אשר בישיבת קדם המשפט כבר נתנו את הסכמתם למתווה הכללי של הפשרה שהוצעה. עם זאת, מאחר שההסדר המוצע לא כלל את האמור בסעיף 4 סיפא ואת מועד החיוב שנקבע בסעיף 5.

האיזון שערך בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד, בעניינו של המערער, הינו ראוי ותואם בהחלט את נסיבות המקרה. המערער היה בן 15 ו-7 חודשים בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, וכפי שעולה מתסקירי שירות המבחן לנוער ומעמדתה של גב' מרדר המערער אכן הביע חרטה ונטל אחריות על מעשיו; סיכויי השיקום בעניינו של המערער טובים.

הבורר לא הכריע בסוגיית התיישנות פיצויי הפיטורין, כפי שהוסבר בהחלטת ההבהרה הבורר כלל לא הכריע בשאלת זכאותם של המשיבים של פיצויי הפיטורין וממילא לא נדרש להכרעה בשאלת התיישנותה של עילת תביעה זו. בנסיבות אלה, אין בהימנעותו של הבורר מלהכריע בסוגיה זו כדי להקים למבקש עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות או סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לנתונים שונים שיכלו לשמש, לשיטת בא-כח המערער, כשיקולים לקולא, וביניהם: היעדר עבר פלילי למערער; תרומתו של המערער לצה"ל בו שירת 25 שנים כמכונאי ובוחן רכב; הודייתו המוקדמת של המערער והבעת החרטה מצדו; היקף הנזק שנגרם בפועל למתלוננת, אשר לשיטת בא-כח המערער לא היה משמעותי, והאפשרות שהמתלוננת תתבע את המערער בעתיד בתביעה נזיקית; הנתונים העולים מחוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית שנערכה למערער, ומדו"ח השחרור שלו מבית החולים, לרבות מצבו הנפשי של המערער ונסיונותיו לפגוע בעצמו; התפרקות התא המשפחתי של המערער. 

המשיבים לא חלקו בבית המשפט המחוזי, ולא חולקים היום, על זכות הערעור. הסוגיה שהעלו המשיבים בתגובתם לבקשת רשות הערעור – והיא הסוגיה שהועברה לבחינתי – נוגעת לאפשרות להגיש הליך נוסף לבית המשפט העליון, ב"גלגול שלישי". בהקשר זה טוענים המשיבים כי ההכרה בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בערעור על החלטה לפי סעיף 17, חרף היעדרה של הוראה ספציפית המקנה זכות ערעור, היא עניין חריג כשלעצמו, ועל כן אין מקום להוסיף ולהתיר גם הגשת הליך של בקשת רשות ערעור.

נטען, כי שגה בית משפט קמא בכך שקיבל את הבקשה לעיון בחומר החקירה באופן מצומצם, שאין בו כדי לסייע להגנה לעמוד על מחלתו הנפשית של המתלונן והאופן שבו אולי משליכה היא על מהימנותו; הדברים מקבלים משנה תוקף מקום ששניים מאשפוזיו של המתלונן אירעו במהלך התקופה הנטענת באישום הראשון של כתב האישום המאוחד. עוד נטען, כי הן המתלונן והן חוקריו ראו במצבו הנפשי של המתלונן רלבנטיות, לאחר שהוא זה שהעלה את הסוגיה בחקירתו והמציא מסמך רפואי לציון הדבר, כך שנחלש הטיעון המבקש להגן על חסיונו הרפואי של המתלונן.

פסיקת סעד שלא נתבקש תיעשה במקרים חריגים בלבד, ואף זאת בהתקיים שלושה תנאים והם: הסעד נובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש; כל העובדות והראיות הדרושות להענקת הסעד נתבררו בפני בית-המשפט ומאפשרות לו להכריע לגבי הסעד הנוסף; הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש.