שירות המבחן ראה לנכון להמליץ על חלופת מעצר הדוקה. על פני הדברים, נראה כי מדובר בחלופה ראויה, אשר בכוחה להפיג את המסוכנות במידה סבירה. כידוע, חלופת מעצר לעולם אינה הרמטית, אך בנסיבות המקרה, בהתחשב בנתוניו האישיים של העורר, בסיטואציה הייחודית שבגדרה נעברה העבירה ובהתרשמות שירות המבחן מהחלופה המוצעת, יש מקום לשחרר את העורר לחלופה זו, בכפוף לאמור להלן.

ערר המוגש בהתאם להוראות החוק, מצוי בסמכותה העניינית של ועדת הערר, ואינו בסמכות בית משפט אחר. ועדת הערר אינה נמנעת מלדון בו בשל חוסר סמכות עניינית, אלא משום "הטעם המשפטי המבורר שאין להגיש ערר ביוב בחלוף מועד של שישים יום, כמבואר", וכי המבקשות טוענות לחוסר סמכות עניינית דווקא, שכן ניתן להעלות טענה זו בכל שלב של ההליך המשפטי. הוסף, כי בא כוח המבקשות היה מודע לארכות שניתנו למשיבה. נקבע לבסוף, כי אף אם מדובר בשאלה של סמכות עניינית, הנה נוכח השלב שבו הועלתה וחוסר תום לבן של המבקשות, מושתקות הן מהעלאת טענות אלה בשלב מתקדם כל כך של הדיון.

המבקש לא פעל לרשום את הזכויות מכוח עסקת המתנה, הנטענת על-ידיו, שהתרחשה חמש שנים קודם לפטירת המנוח, ואף לא לאחר פטירתו, משרשם המבקש את זכויותיו מכוח צו שהוצא על-ידי רשם הירושות, המקיים את צוואתו הקודמת של המנוח; המבקש עצמו לא ראה את עסקת המתנה כמקנה לו זכויות בבית.

חרף הלחץ הרב שהפעיל הסוכן על העורר, לא עלה בידי המשטרה להקליטו בעודו מקבל החלטה פוזיטיבית על ביצוע הרצח הלכה למעשה. לבסוף נטען, כי הנסיבות מעידות על כך שמדובר במקרה מיוחד, וכי אין נשקפת מן העורר סכנה המצדיקה למנוע ממנו את האפשרות לנהל את משפטו שלא מאחורי סורג ובריח. 

חומרת העבירות נגד המשיבים מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית ולפיכך יש להורות על הארכת מעצרם. עוד נטען כי מסוכנות המשיבים והיעדר האפשרות להורות על שחרורם לחלופת מעצר קיבלה ביטוי בתסקירים השליליים שהוגשו בעניינם; העבירות שיוחסו למשיב אינן מצויות ברף העליון של עבירות המין, ובוודאי שהן נופלות בחומרתן מהעבירות הקשות שיוחסו לאחיו, המשיב 1. נדמה, כי כל עוד לא נשמעה עדות המתלוננות, יש להביא בחשבון גם את ההשלכות שיכולות להיות לשחרור ממעצר על המתלוננות, ואת האפשרות להשפיע עליהן, במישרין או בעקיפין.

לצורך הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע על בית המשפט לבחון שני שיקולים - סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות; המחלוקת המרכזית בין הצדדים, קרי, מה המשמעות שיש לייחס לפגם שנפל באופן עריכת הבקשה שהוגשה לממונה בעניינו של פלוני, והאם נוכח פגם זה יש להורות על בטלות ההחלטה המינהלית, "אינה מחלוקת עובדתית אלא כזו הנוגעת בשאלות משפטיות המצריכות דיון".

תוקף הבעל את החלטת בית המשפט המחוזי. לשיטתו, מיד לאחר החלטת המכירה הוא עדכן את הכונס בדבר הכוונה להגיש ערעור על החלטת המכירה, ודרש מהכונס שלא לבצע כל פעולה לשינוי מצב הזכויות בנכס. חרף זאת מסר הכונס את החזקה בנכס לידי הרוכשת, בכוונה ליצור מעשה עשוי. כמו כן מעלה הבעל טענות כנגד החלטת המכירה של בית המשפט לענייני משפחה. לשיטתו מדובר במכירה חפוזה, בשווי הנמוך בכמיליון ₪ מהשווי שנקבע בחוות דעת שמאית, ותוך התעלמות מזכות הראשונים שיש לו בנכס.