קיימת כיום אפשרות לשילובם של אסירים בטחוניים בפעילויות שיקום, בהתאם לבחינה פרטנית לגבי נסיבותיו של כל אסיר. המבקש לא פנה מעולם בבקשה להשתלב בתכניות טיפול או שיקום במהלך מאסרו. אילו פנה, היתה נבחנת התאמתו להשתלב בפעילות שיקום הולמת, באופן פרטני. על מנת לזכות בשחרור מוקדם, יש להראות תחילתו של הליך שיקומי במהלך המאסר. המבקש לא הראה שינוי שחל בו בין כתלי הכלא, בטרם ביקש להשתחרר; ותכניתו העתידית, לאחר שחרורו, אין בה די.

אין בכל האמור לעיל – כדי לקבוע מסמרות כלשהם לגבי בקשת הרשות לערער לגופה ולגבי השאלה האם היה צורך, בנסיבות, להגיש גם ערעור בפני בית המשפט המחוזי הנכבד על העונש, שהושת על המבקש בתאריך 21.3.2013 על-ידי בית משפט השלום לתעבורה בחיפה הנכבד.

פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול הדעת של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון העניין, וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעת פסיקת הוצאות משפט; הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. אף אם נפלה טעות ביישום הדין בערכאות הקודמות, ומבלי לנקוט כל עמדה בנוגע לכך, אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות חמורות ביותר, ביניהן עבירות של ייצור נשק, סחר בנשק והובלת נשק, וברי כי בשל כך קמה בעניינו עילת מעצר לפי החוק. יצוין, כי העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען נמצאות במדרג חומרה גבוה; מצוות חוק המעצרים היא כי על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים "שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה".

נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה המייחס לו עבירות של התפרצות, גניבה, תקיפת שוטר ואיומים. על פי הנטען בכתב האישום המבקש התפרץ לדירת מגורים נטל ממנה מסך טלוויזיית "פלזמה", והחביאו במחסן הסמוך לדירה. המסך אותר עוד באותו היום על ידי המשטרה ובמקום הוצבה תצפית משטרתית. נטען כי באותו היום בשעות הלילה, חזר המבקש למקום כדי לקחת את מסך הטלוויזיה. לאחר שנטל את המסך הבחין המבקש בשוטרים הרצים לעברו, הוא השליך את המסך, נמלט מהמקום בריצה וחמק משהשוטרים.

המערער פותח את בקשתו בדרישה "כי לא הרשמת ליאת בנמלך ולא הרשם גיא" ידונו בבקשת הפטור. ואולם, אין כל בסיס לדרישתו של המערער כי לא אדון בבקשתו. העברת הליכים לטיפול לפני שופט או רשם נעשית לפי סדרי בית המשפט ובהתאם לסמכויות הקבועות בדין, ולא על-פי דרישותיו של בעל-הדין.