המבקש לא הציג מידע מוסמך התומך בטענותיו בערעור וכי נוכח עמדתו של קונסול חוף השנהב, לפיה המבקש אינו נתין מדינתו, לא ניתן להרחיקו לחוף השנהב בעת הזו; המשיב מוסיף וטוען כי המבקש אינו משתף פעולה עם הליכי בירור זהותו והרחקתו מישראל וכי הוא הפר בעבר את תנאי השחרור ממשמורת שקבע בית הדין וטעמים אלה מוליכים אף הם אל המסקנה כי אין לשחררו מן המשמורת בה הוא מצוי.

העותר, תושב אזור יהודה ושומרון, רשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני כנשוי ואב לשישה ילדים. במהלך השנים 1995-2007 עמד העותר בקשר עם משטרת ישראל ומסר ידיעות בנושאים שונים. בגין מעשיו תוגמל העותר מעת לעת בכסף, וכמו כן ניתנו לו לעיתים היתרי כניסה לישראל. לטענת העותר, לאחר שנים רבות של התנדבות, נחשפה פעילותו, ומפעיליו הודיעו לו כי "לא יתערבו יותר" חרף האיומים הרבים על חייו. העותר הגיש ביום 19.4.2010 עתירה לבית משפט זה בבקשה לקבלת מעמד בישראל.

פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול הדעת של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון העניין, וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעת פסיקת הוצאות משפט; אף אם נפלה טעות ביישום הדין בערכאות הקודמות, ומבלי לנקוט כל עמדה בנוגע לכך, אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

נטען, כי המעשים המיוחסים לעורר בגדרי האישום הראשון נעשו בשל הדחתו ופיתויו על-ידי הסוכנים. הודגש, כי הסוכנים הזמינו את העורר לארוחות על חשבונם ו"דחפו" לו כסף לכיס; העורר לא נגרר בעל כורחו להתקשר עם הסוכנים, ובמסגרת המגעים ביניהם אף "הציג את מרכולתו" בפניהם, כלשונו של בא-כוח המשיבה.

כבר נפסק, כי יש להצביע על שינוי דרמטי במערך ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בו; אין די שהמבקש יצביע על בעייתיות או חולשה בראיות אלא נדרש שיהיה בכוחו של הכרסום הנטען "להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו". בחינת החלטותיהן של הערכאות הקודמות מעלה, כי הן בחנו את טענות המבקש בדבר הכרסום הנטען, הן נוכח עדותו של השוטר והן נוכח ראיות ההגנה שהוגשו, בהתאם לקריטריונים הקבועים בפסיקה.