החלטת בית משפט שלום למעצר עד תום ההליכים מצריכה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

סמכותו של בית המשפט משתרעת אך ורק על הרשעות קודמות ופרטי הרישום המנויים בסעיף 2 לחוק, אך לא רישומים אליהם מתייחסים סעיפים 11 ו-11א לחוק, מן הטעם שבית המשפט אינו מנוי בתוספת השלישית. בשל כך, נזעקה באת כוח העוררת במהלך הדיון, כאשר ביקשתי לעיין ברישום הכולל גם תיקים סגורים, בטענה כי בית המשפט אינו רשאי לעשות כן; משבצת הדיון לא יכולה להיות חוק המרשם לבדו, אלא החיסיון הקבוע בחוק המרשם מול זכות הנאשם על פי סעיף 74 לחסד"פ.

אם תזכה המבקשת בערעורה, אך תוקף הערבות לא יוארך, הרי שהצעתה של המבקשת לא תהא בתוקף. מטעם זה, נקבע בפסיקה כי מפסיד במכרז, המבקש לתקוף את הליכי המכרז בערעור, צריך להשיב את הערבות הבנקאית על כנה; תנאי המכרז עצמו כללו סעיף בדבר הארכת תוקף הערבות, ככולל חובת הארכה אחת בלבד. דומה כי גם המבקשת עצמה לא פירשה כך את הסעיף, והא-ראיה כי האריכה את הערבות הבנקאית פעמיים.

לטענת המשיב הבקשה איננה מעוררת כל שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ומדובר בבקשה לבחון מחדש החלטה ספציפית המבוססת על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. בהקשר זה טוען המשיב כי הטענה לפיה המבקש הסגיר עצמו הודגשה בפני בית המשפט קמא שאף ציין זאת בהחלטתו ואין בה כדי להעלות שאלה עקרונית. לגופו של עניין סבור המשיב כי אין הצדקה להתערב בהחלטתו, שאושרה בפסק דינו של בית המשפט קמא, מאחר שלא נפל בה כל פגם.