העובדה שהמבקשים לא הביאו ראיה למועד תפיסת החזקה במקרקעין מחזקת מסקנה זו. בית משפט השלום ציין, כי העובדה שלמשיב נציג בועדה המחוזית לתכנון ובניה אינה יוצרת חזקת ידיעה שלו על תפיסת הקרקע על ידי המבקשים, ומכל מקום לא הוכח שאותו נציג השתתף בדיונים הרלבנטיים; העיריה לא השלימה את התחייבויותיה כלפי המשיב, וכי אין ניתן לייחס למשיב – אשר גילה נכונות לסייע בפתרון המצב – התנהגות שלא בחוסר תום לב. בהקשר זה נאמר, כי אין ניתן לראות במגעי המשיב עם העיריה הסכם מחייב, וכי אפילו היה קיים הסכם כאמור אין לומר שעולה ממנו "כוונה להקנות לנתבעים את הזכות לדרוש את קיום החוזה".

בית משפט קמא היה ער לקושי וציין כי ביחס למבקש "ההתלבטות מורכבת יותר ואינה בינארית". עם זאת, נראה כי גם אם יזכה המבקש בערעור, הרי שניתן יהיה להרשיעו בעבירה של סיוע לאינוס. עמד על כך בית משפט קמא, בהעירו כי עצם נוכחותו של המבקש בדירה ויצירת התנאים לאינוסה של המתלוננת על ידי האח, די בהם להרשעת המבקש בעבירת סיוע לאינוס, וכי למעשה הדברים עולים מעדותו של המבקש עצמו.

ככל שנאשם סבור שקיימים חומרי חקירה שלא הועברו לעיונו, הוא רשאי להגיש בקשה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי ועל החלטת בית המשפט בעניין זה נתונה לו זכות ערר (סעיף 74(ה) לחוק). כבית המשפט קמא אף אני שוכנעתי כי במקרה דנן המשיבה העבירה לידי העורר במלואם את מחקרי התקשורת שנאספו - לרבות פלטי שיחות ואיכונים של המנוי הסלולרי הפעיל של המנוחה - וכן דיסק עם חומר הגלם שממנו הופקו מחקרי התקשורת, אך למעט מסמכים א' וב' שנכללו בחומר החסוי.

על המשיבה לנמק מדוע היא עומדת על קיום חובותיו, אף שלדבריו ביום 4.12.2012 היא הוציאה אישור לפיו לו ולאימו אין כל חובות בגין הנכס, ועוד הוא טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משחייב אותו בהוצאות בסכום כה גבוה. העותר טוען עוד כי עתירה זו היא בבחינת מוצא אחרון עבורו משאין באפשרותו להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נוכח הוראת סעיף 85ה לצו המועצות המקומיות.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההעברה הראשונה היוותה אך "התחייבות ליתן מתנה" וכי בנסיבות העניין הייתה המשיבה 3 זכאית לחזור בה מהתחייבותה זו, כפי שאכן עשתה בפועל. אשר להעברה השנייה, קבע בית המשפט כי זו מהווה למעשה הסכם מתנה הכולל תנאי מפסיק מכללא שלפיו על העותרים לדאוג לפיתוח המשק ולצרכיה של המשיבה 3 לאורך ימי חייה; לטענת העותרים, סירובה של מזכירות בית המשפט לרשום את הבקשה שהגישו לעריכת דיון נוסף פוגעת בזכויותיהם ובצדק הטבעי ולוקה בחוסר סבירות המצדיק התערבות בה.

כעולה מתסקיר המעצר – עסקינן בקטין אשר קיים סיכון גבוה להישנות התנהגותו בעתיד, שלא הפנים את חומרת העבירה, ואשר מתמיד בדחיית ההזדמנויות שניתנו לו לאורך השנים. נאמר, כי לא ניתן לתת אמון במשיב כי ימלא אחר הוראות בית המשפט, וכי נשקפת מן המשיב מסוכנות שאינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר.

בפני המבקש ניצבות משוכות גבוהות באשר לסיכויי הערעור, באשר גם לשיטתו נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; נוכח מצבה הפיננסי של המשיבה כיום, יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו; בתגובתה הכחישה המשיבה את טענותיו של המבקש, ובין היתר צורף לה נסח מרשם המקרקעין, המלמד לכאורה כי בבעלותה נכס מקרקעין, שאמנם אין יודע את ערכו.

בהליך המעצר כאשר לא נבחנת שאלת המהימנות, ניתן לראות בגרסת מתלונן הניצבת אל מול גרסת נאשם, בהיעדר 'כרסום' לכאורי במהימנות העולה על פני הדברים מקריאת חומר הראיות, כי יש בה כדי לבסס ראיות לכאורה לאשמתו של העורר.

נראה כי חוק הבחירות איננו חד-ממדי, וחפץ הוא לקדם תכליות נוספות לרבות פיקוח על הבחירות ושמירה על שוויון בין הצדדים השונים; צירופם לעתירה של כלל המשיבים אשר עלולים להיות מושפעים ממנה הוא תנאי מוקדם, אשר אי-כיבודו עלול להביא לדחיית העתירה על הסף.