מכל מקום נדרשות "נסיבות מיוחדות לרשות ערר בגלגול נוסף, וכאלה אינן במקרה דנא"; התחום כולו בשאלת מסוכנותו של המבקש הקונקרטי ואפשרות הפגתה בחלופת מעצר, אינו בא בגדרים אלה; שאלה זו נדונה על ידי שתי הערכאות הקודמות, ואין בטיעוני המבקש לאמיתם שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו שלו, או מציגה טעם מיוחד אחר; מסקנת בית המשפט המחוזי אינה מחייבת התערבות.

האם הסכם האופציה היה חוזה מחייב? שנית, ובהנחה שאכן נכרת חוזה מחייב, למי הוקנתה האופציה מכוחו? ושלישית, האם האופציה אכן מומשה? חלק גדול מטענותיו של המשיב הוקדשו לשאלה השנייה מבין השלוש – היינו האם הסכם האופציה, אף לו נחשב חוזה מחייב, הקנה זכויות למערער, להבדיל מאשר לאחיו. עם זאת, מבחינת הגיון הדברים, ראוי להקדים ולבחון את השאלה האם ההסכם אכן היה חוזה משפטי מחייב, בעיקר מהיבטה של דרישת המסוימות. אם התשובה לשאלה זו אינה חיובית, ממילא עשוי היה להישמט הבסיס להמשך הדיון בפרטיו של הסכם זה.

תסקיר המבחן מהווה אמנם שיקול חשוב בעת בחינתה של חלופת מעצר, אך דומה כי במציאת מפקח נוסף יש כדי ליצור חלופה הדוקה יותר. 

אין מקום לדון בחיוב אישי של כונס הנכסים בשעה שאין החלטה על כך בבית המשפט קמא. בנוסף מאחר ובקשת רשות לערער בעניין הסעד הזמני נדחתה לא ניתן לדון בכך.

אין למבקש זכות מוקנית לקבלת תסקיר מבחן. על אחת כמה וכמה זכות מוקנית לקבלת תסקיר משלים נוסף של שירות המבחן. במקרה דנן, העובדות העיקריות עמדו בפני שירות המבחן, אף לא נעלם מעיניו כי המבקש הביע בשעתו רצון להיכנס להליך של גמילה לפני מעשי העבירה המיוחסים לו.  

אין מדובר בחלופה אופטימאלית. עם זאת, נראה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של ביהמ"ש קמא אשר איזן בין השיקולים השונים המצריכים לעניין. בין שיקולים אלה יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן (כאמור המשיב שוהה מזה כשנה במעצר); את העובדה שכל עדי התביעה נשמעו; את העובדה כי הושגה ככל הנראה סולחה בין הצדדים (עדי התביעה אף הוכרזו כעדים עוינים במהלך המשפט); ואת התסקיר החיובי של שירות המבחן, ממנו נלמד כי המשיב אף משמש חונך או תומך של עצורים אחרים.

די בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי בשאלת זיוף המסמך כדי לדחות את הערעור בשביל שידחה.

מאחר וחלף מועד הגשת בקשת רשות הערעור ומאחר והבקשה השניה הוגשה על בסיס החלטה שאינה מהותית העומדת בפני עצמה דין שתי הבקשות להדחות