אמות המידה שנקבעו בהארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים מביאות בחשבון, בין היתר: את הימשכות מעצרו, את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את עברו הפלילי, את חומרת המעשים המיוחסים לו, את החשש מפני שיבוש הליכי המשפט ואת קצב התקדמות ההליך העיקרי.

משניתנה לבית המשפט הסמכות להאריך מעצר חשוד, הסמכות כוללת גם תנאי שחרור בערובה שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה מתוך ההבנה שמי שהוסמך לפעול עד גבול השלם, מוסמך ממילא לפעול בחלקים מאותו שלם.

בית המשפט נוטה לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן, אלא בהתקיים טעמים כבדי משקל. חלופת מעצר פרטית ובשכר עלולה לשבש את חלוקת הסמכויות הנוגעת לסדרי המעצר, להביא להחלשת הפיקוח מאחר והמופקדים על השמירה מקבלים שכרם מן המושגח וכן פוגע בשוויון  בין מי שיכול לממן זאת למי שלא.אולם החלופה הפרטית הינה שיקול אחד בלבד במניין השיקולים הרלוונטיים לצורך ההחלטה בעניין נאותות החלופה. וכשמדובר בחלופה יחידה ורלוונטית ניתן להורות על שחרור לחלופה זו.

הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תנתן, ככלל, רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, יש אי-צדק בולט, או מתעורר חשש לעיוות-דין. לעניין ערעור על חומרת העונש רשות הערעור תינתן רק כשיש סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה. טענת "אי שפיות הדעת" אינה נחשבת כסטייה משמעותית. בנוסף צדק בית המשפט השלום שלא הכליל טענה זו כטענה שיש להתחשב בה כאשר נקבע מתחם הענישה.

על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין כספי מוטל, בין היתר, הנטל לשכנע כי קיים חשש ממשי שהוא לא יוכל לגבות בחזרה את הכספים שישולמו על ידו מכוח פסק הדין, באם ערעורו יתקבל.  אין די בהעלאת טענות בעלמא, אלא יש לפרט באופן ממצה, תוך הנחת תשתית עובדתית מספקת, מהו הבסיס ממנו ניתן ללמוד על היעדר היכולת הכלכלית להשיב את הכסף.

תתאפשר ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום ברשות בלבד. ככלל, בבוא בית המשפט לבחון האם ליתן רשות ערר, עליו לבחון האם הבקשה עומדת באמות המידה שהתוו שעיקרן קיומה של שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ואין די בעובדה שהערכאות הקודמות הגיעו לתוצאות שונות, כדי להצדיק מתן רשות לערור.  

הנאשם רשאי להביא ראיות מטעמו וללא רשות בית המשפט, כל עוד אינן סותרות את טיעוניו בשלב בירור האשמה. בית המשפט לבקשת אחד מהצדדים להתיר הבאת ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש, כל עוד שוכנע כי שהדבר דרוש למניעת עיוות דין או שלא ניתן היה להביאן בשלב בירור האשמה. טענת הגנה מן הצדק על רקע אכיפה בררנית תוכח על ידי הוכחה לרקע דומה מול נאשם אשם והוכחה שהמניע לכך פסול. הנטל להוכחת טענה זו היא על הנאשם עצמו.

בית המשפט בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של ערכאות שיפוט מוסמכות אחרות קל וחומר על החלטותיו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין. ככלל אין בית משפט נזקק לעתירות כנגד החלטותיהם של בתי הדין המשמעתיים המחוזיים של לשכת ועורכי הדין.

אחד המצבים בו ניתן לקיים דיון נוסף הינו קיומה של הלכה חדשה. בפסק הדין בחן בית המשפט את כי ההלכה אומרת כי השגה על חוות דעתו של המומנה על עבודות שירות לאחר מיצוי ההליכי הערעור תהיה שמורה לבג"ץ אולם  בית המשפט קבע כי לא מדובר בהלכה חדשה אלא ביישום דין קיים ולכן לא מדובר בהלכה חדשה וכתוצאה מכך אין הצדקה לקיום דיון נוסף.

פסק הדין עוסק בהחזרת קטינים. נבחן האם עומדת במבחן הסף להורות על דיון נוסף ההלכה בדבר שליחת מכתב מטעם ההורה הזר לרשות המוסמכת שבו הצהיר ההורה כי אין בכוונתו לפעול לקיומם של הליכים פליליים כנגד ההורה החוטף וכי הוא אינו חפץ במעצרו או במאסרו. יש מקום לציין כי לא תמיד המכתב ימנע תמיד את מעצרו של ההורה החוטף.בית המשפט החליט שלמרות שיש נטייה להקל ולקבל לדיון חוזר בנושאים הקשורים בקטינים במקרה הזה אין כל הצדקה לכך.