קיומה של הלכה חדשה הוא תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, להיענות לבקשה לדיון נוסף. אופן היישום של הלכה קיימת במקרה קונקרטי אינו יכול להיחשב כהלכה חדשה ולכן אינו מצדיק קיום דיון נוסף. מטרתו של הליך זה היא לדון בהלכות חדשות בעלות חשיבות יוצאת דופן ולא להוות ערכאת ערעור על החלטות בית המשפט העליון. כמו כן דיון נוסף לא יתקיים אם הערערו נדחה על סמך תקנה 460(ב) לתקסד"א.

בקשת פטור מעירבון דורשת העמדת תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית בה יובהר מצבו הכלכלי ויכולתו של בעל הדין לגייס את סכום העירבון.

גזר דין יכול להיות מושפע מעברו הפלילי המכביד של הנאשם, והצורך להרחיקו מהציבור לתקופה ארוכה הולמת את נסיבותיו.

יש צורך בהבאת ראיות לעניין מצבו הכלכלי של המבקש פטור ממתן עירבון או פטור חלקי  כגון דפי חשבון, תיעוד לרכושו והוכחה כי אין הוא יכול להסתייע בסביבה הקרובה. אין לקבל כי ללא הוכחות אלו, דווקא בהליך ב"גלגול שלישי" על כל המשתמע מכך – יופטר המבקש מן החובה להבטיח את הוצאותיו של המשיב.

אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדיים שבפסק הדין, אלא אם מדובר במקרים חריגים בהם מסקנותיה של הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחני ההיגיון והשכל הישר. במידה ויש סיכוי הצלחת הערעור וכל עוד מאזן הנוחות לטובת מי מבעלי הדין או אז תנתן רשות ערעור.

על החלטה בדבר חלופת מאסר כגון מסגרת מסגרת טיפולית סגורה יש צורך בעוצמת ראיות התצדיק אותה. אולם הדבר לא מהווה את סוף הדרך וככל שיחול "כרסום" ראייתי במהלך המשפט שמורה לנאשם הזכות לבקש עיון מחודש.

ערכאת הערעור לא תטה להתערב בפסק דין שניתנו על דרך הפשרה בהסכמת הצדדים אלא במקרים בהם מתעוררים קשיים בולטים וקיצוניים , ובטח שלא תתערב אם  הטעם  היחידי המובא בפניה, הוא שהסכום שנפסק איננו מניח דעתו של הצד המערער. באשר לטענה בדבר פגמים בהסכמה שביסוד פסק הדין, הצד הטוען צריך לפתוח בהליך עצמאי לביטול ההסכמה ופסק הדין. כמובן שלערער גם על החלטות ביניים מן הסתם לא יועיל שכן  להחלטות אין נפקות אופטורטיבית.

רשאי בית המשפט להורות על ארכות לשמיעת המשפט וצריך לקחת בחשבון כבר בתחילת הדרך ולכן כאשר מבקשים חלופת מאסר יש לבחון האם עדיפה חירות הנאשם או האם עדיף המשך מאסר לשם הגנה על הציבור. מאחר ומדבור בעבירות סמים חמורות הדבר מהווה שלעצמו חזקת מסוכנות סטוטורית ויש סיכון רב לשלום הציבור.

הלכה היא כי ככלל מתן רשות לערור תינתן במקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית נכבדה בעלת השלכות רוחב. בדיני המעצרים, שעניינם שלילת הזכות לחירות, הרשות תנתן רק במקרים בהם סבור השופט כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעבר למידה הדרושה, או מנגד – במקרים שבהם נראה כי החלטת בית המשפט המחוזי לא ייחסה את המשקל הראוי לביטחון הציבור.

כאשר מבקשים להשיג על החלטת רשמת ההוצאה לפועל לאחר שקיבלה החלטה בדבר סגירת תיק כינוס הנכסים ושחרור הכונס מתפקידו על רקע דחיית המרצת פתיחה באותו הנושא דרך המלך היא להמשיך בהליכי ההשגה המתנהלים כנגד החלטה זו של הרשמת, על פי המתווה שנקבע על ידי המחוקק, ולא בפנייה לערכאת הערעור הדנה בפסק הדין ההצהרתי.