סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים מקים חזקת מסוכנות סטטוטורית בעניינו של נאשם ב"בעבירות בטחון", אשר עבירות נשק כלולות בהן. נפסק כי מסוכנות זו תישלל אך במקרים נדירים, זאת בשל החומרה הרבה הגלומה בעבירות אלו. 

הצורך במיצוי הליכים לא טכני או פורמאלי. הידברות ישירה עם הרשות עשויה לפתור המחלוקת ולייתר ההתדיינות בין כתלי בית המשפט. לעיתים תשתכנע הרשות בצדקתו של הפונה אליה. לעיתים ישתכנע הוא בצדקת הרשות. פנייה לערכאות לעולם תהא מוצא אחרון. אין די בהצהר שעמדתו של היועמ"ש ידועה לכל, ולא ניתן להסתמך גורמים אחרים פנו באותו עניין, שכן אין לדעת מהן הטענות המדויקות שהועלו ומההתשובות והנימוקים שניתנו .כמובו שיש צורך במתן שהות מינימלית לרשות להגיב לטענות.

לא תינתן רשות לערעור שני, אלא אם כן מדובר בשאלה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניין פרטני, או יש שיקולי צדק ייחודיים למבקש. עיקרון פומביות הדיון הוא עיקרון על ולכן לאחר הגשת כתב אישום לא ייאסר פרסום שמו של הנאשם,  אלא אם יגבר הנזק החמור שנגרם למבקש על פני האינטרס הציבורי שבפרסום. בנוסף נקבעה שאין מקום להידרש לחומר הראיות בבחינת בקשה לאיסור פרסום בשלב זה.

שיקולים להרשעת קטין שונים מהרשעת בגירים שכן יש משקל שונה לנסיבות הקטין והרצון לסייע לקטין לחזור לדרך המלך תוך בחינת חומרת המעשה ואחריות הקטין. המלצת התסקיר, אין לכבול את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט. כשפרקליטות פעלה במסלול עצמאי באופן שאינו תואם את ציפיותיו של בית המשפט אין הדבר הראוי ועל התובע והפרקליטות להבין את כוחם ושליטם על חיי אדם ויכבדו זאת.

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים; כשיש שאלה עקרונית או שאי מתן הרשות תגרום לעיוות דין. השאלה כיצד הלכה קיימת יושמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בעל דין לא יחרוג מגדר המחלוקת כשיבקש הוספת עובדה עובדתית מבלי רשות בית המשפט או הסכמת הצד השני. אך כשמדובר בטענה משפטית שלא נכתבה, ניתן לצרפה ואף ערכאת הערעור רשאית להתיר לבעל דין להסתמך על טענה משפטית שלא הועלתה בערכאה הדיונית, ובלבד שתעוגן בתשתית עובדתית.

החלטות בסוגיות דיוניות נתונות לשיקול דעת הערכאה המבררת, וערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים בהם התקבלה החלטה העומדת בניגוד לדין או תגרום לעיוות דין, בפרט כשמדובר בהחלטות דיוניות המורות על המשך בירורו של ההליך לגופו, בשל צורך לקיים בירור עובדתי.לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים וערכאת הערעור לא תתערב למעט במקרים נדירים. כשהמבקש תולה יהבו על עובדות אין צורך בתוספת תצהיר על אף שללא תצהיר הבקשה דינה דחייה.

בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, איננה "הפורום הראוי" לדון ולהכריע בטענות המתבססות על עבודות שהתרחשו לאחר מתן החלטות הערכאות הקודמות במיוחד כשהן אינן מבוססות וללא תשתית ראייתית ועובדתית.
 

כידוע, תפקידו של בית משפט בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך, וככל שזה מתנהל כסדרו, תהא הנטיה להתערבות בשלבים הראשונים של הארכה פחותה; נהוג לדבר על "נקודת האיזון", אותו רגע מיתולוגי לא מוגדר שבו נראה כי אין מקום עוד למעצר נוכח הימשכות המשפט וראוי להידרש לחלופה. החלטה בדבר טענה בדבר צורך בשחרור לאור קצב ניהול התיק האיטי צריך שיתחשב בעומס ביומן בית המשפט, סנגורים עסוקים וכן קושי עם עדים שלא משתפים פעולה.

בעל דין המבקש סעד זמני לתקופת הערעור, נדרש להעמיד שני תנאים: סיכויי הערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. התנאים מצטברים, אך קיימת ביניהם "מקבילית הכוחות". כשרשות ציבורית נדרשת בפסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים למסור לעותר מידע מכח חוק חופש המידע, ראוי להוציא צו לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, שכן בביצוע פסק הדין, יהפוך הערעור לתיאורטי. כשמדובר במידע העולה כדי סוד מסחרי לעניין מאזן הנוחות נחוץ ביותר בהוכחה כי אכן הדבר יגרום לנזק אם המידע לא ימסר.

ככלל, טענות לעניין העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (עוד נקבע ששאלת ישומו של תיקון 113 לחוק העונשין, כסוגיה כללית, ומקל וחומר כסוגיה פרטנית, אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור. המלצות שירות המבחן והמרכז להערכת מסוכנות הן המלצות בלבד, ובית המשפט מפעיל את שיקול דעתו עצמאית בעת גזירת העונש תוך התחשבות במכלול השיקולים שהונחו בפניו, ולכן לא נפל בעצם אי קבלת ההמלצות האמורות כל פגם.