עורך הדין צריך להפנות את תשומת לבה של ערכאת הערעור לכך שהעונש היה נגד עיניה של ערכאה אחרת, אשר התחשבה בו בגזירת העונש. חרף סמיכות הזמנים בין ההתרחשויות המתוארות בשני האישומים, כל אחד מהם הוא מערכת עובדתית מובחנת ונפרדת, בין השאר במקום הביצוע והמעורבים, ואין לראות בהן פעולה יחידה נמשכת אלא אירועים נפרדים. כאשר גזר דינו של בית המשפט המחוזי כולל התייחסות עובדתית שחרגה מן האמור בכתב האישום המתוקן - יש להביא בחשבון עובדה זו ולהקל עם המערער מטעם זה.

בהמשך להלכה המחייבת שנקבעה בפסק הדין בעניין מהדרין, נמצא שאין לחייב את המינהל להאריך את חוזה החכירה שנכרת בעבר עם מחכיר שנים נוספות בתנאים זהים לאלו שנקבעו בחוזה החכירה המקורי. מסקנה זו נובעת מלשון החוזה ומפרשנותו.

הצו אוסר על הגשת רשות ערעור על החלטה הנוגעת לשאלונים וזמני הגשתם שכן מדובר בעניינים טכניים. בית המשפט כבר קבע בעבר כי בחלק מהמקרים לא מדובר בעניין טכני אלא מהותי העלול להשפיע על תוצאות ההליך כולו אך לא מדובר באחד מהמצבים הללו. פגיעה כזו, שתצדיק סטייה מהוראת הצו (אם בכלל ראוי לאפשר סטייה מהוראותיו), אמורה להיות בלתי הפיכה, כזו שלא ניתן יהיה לתקנה במסגרת הערעור בזכות. דיון על החלטה כזו לא תהיה הכר להתדיינות להלכת ההיוון אלא יש להעלותה בדרך המלך

בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לעניינים מינהליים העקרונות המנחים דומים לבקשה למתן סעד זמני בהליך אזרחי: יש להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו וזאת באמצעות תשתית ראייתית איתנה. טענות שבעובדה - ערכאת הערעור לא תתתערב בהן, בפרט כשהטענות הינן "עקיפות", ומשתמע מהן שהמבקש עצמו לא טען כי פעל ללא רבב.

נסיבות ספציפית שלא מתיימרות להציג שאלה מהותית מעבר לעניינם של הצדדים תגרום לכך שהבקשה לא תבוא בקהל המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. יש להיאבק בבניה בלתי חוקית המבטאת זלזול כלפי החוק והמהוה תופעה שכיחה למדי במחוזותינו תוך פגיעה בשכנים. ככלל, אדם העושה כבתוך שלו ברכוש הזולת אינו יכול לצפות לסיוע בית המשפט.

הבחינה האם שאלות מסוימות פוגעות בתעודת חיסיון היא לא בחינת כוונת הסנגור או מטרת שאלותיו, אלא מבחן תוצאתי - האם יש בכוחן, לחוד או במצטבר, להוביל לחשיפת פרטים חסויים. לכן על אף קו ההגנה הכללי והלגיטימי שבחר הסנגור אין הצדקה לאפשר הצגת שאלות העלולות להוביל לחשיפת פרטים החוסים תחת תעודת החיסיון. בית המשפט יעדיף לא לשמוע עד שלא יכול להיראות ויעדיף שלא לאסור על חקירה רלוונטית. על בית המשפט להתוות גבול ברור לסנגור מאחר שתעודת החיסיון מחייבת את בית המשפט.

משאית הקידוח היא רכב דו-ייעודי בעל שני ייעודים מקוריים ובמידה שהתאונה התרחשה עקב ניצול הכוח המיכני של משאית הקידוח, וכל זאת בלי שהמשאית איבדה את ייעודה התחבורתי המקורי – החזקה המרבה חלה על התאונה. סיווג תאונות כגון דא כתאונות דרכים אינו מתיישב עם תפיסה אינטואיטיבית ו"רגילה" של המושג "תאונת דרכים", כפי שכבר צוין בפסיקה אולם כך נפסק זה מכבר על-ידי בית משפט זה והמחוקק לא ראה לנכון לשנות את ניסוח החזקה המרבה, הלכה זו השתרשה ואין צורך לשנותה. 

בקשת ההבהרה הוגשה כשלוש שנים לאחר שניתן פסק הדין וכי בזה להצדיק דחייתה של בקשת ההבהרה. הדרך להשיג על פסק דין היא דרך הערעור. משלא הוגש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שנתן תוקף להסדר הפשרה הפך הוא לחלוט. בקשת הבהרה לא תהווה תחליף להשגה בדרכים הקבועות לכך בדין, מאחר והדבר מנוגד לאינטרס הציבורי למניעת חזרה על הליכים וניהול התדיינויות סרק. התנהלות זו עומדת בניגוד לעיקרון סופיות הדיון ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

שאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר נבחנה לגופה על-ידי שתי ערכאות, אשר נדרשו להיקף הסיכון הנשקף מהמשיב על-סמך הנתונים שנפרשו לפניהן. בית משפט השלום נתן משקל להמלצתו של שירות המבחן, אשר התרשם באופן בלתי-אמצעי מהמשיב ומחלופת המעצר . תקופה מתוחה אין בה כדי למנוע שחרור לחלופת מעצר באופן אוטומטי וכל מקרה צריך להיבחן לגופו.

מעצר שנעשה במהלך תשעת החודשים הראשונים עד להכרעת הדין הוא לא אותו מעצר שניתן לאחר חלוף תשעת החודשים מאחר והאחרון צריך לקבל את אישורו של שופט בית המשפט העליון. שיטת המשפט הישראלית דורשת זהירות רבה יותר בכל הנוגע למעצרם של קטינים, בהשוואה למעצרם של בגירים, ובהתאם לכך  נקבע בעניינם הסדר מיוחד, לרבות בכל הנוגע לתקופת המעצר המרבית שעליה תוכל להורות הערכאה הדיונית בעניינם בטרם הכרעת הדין.