קיום הגדרת היסוד 'לשון הרע' הקבוע בסעיף 1 לחוק איננה שאלה עובדתית המצריכה שמיעת ראיות אין התובע צריך "להוכיח" בעובדות ובראיות שהפרסום מהווה "לשון הרע", זאת ייעשה באמצעות טענות משפטיות. במצב דברים זה, הנתבע הוא שיחל בהבאת הראיות. מדובר, אפוא, בהיבט מיוחד של "הודאה והדחה" המאפיין הליכים לפי החוק, והמתקיים על-אף שאין הודאה בטענות לעניין הנזק ועל-אף שאין הודאה בטענה המשפטית כי הפרסום מהווה "לשון הרע" והתובע יכול להביא ראיות מפריכות.

שאלה פרטנית שאינה מעלה סוגיה או טענה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לא מעמידה רשות ערעור, טענות לעניין אופן יישומם של המבחנים אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. שנאשם עבר עבירה, יש למצות את ההליך הפלילי עמו בדרך של הרשעה וענישה. החריג לכלל זה הוא הימנעות מהרשעה רק כשיוכח שהנזק שנגרם לנאשם מההרשעה גבוה יותר מהתועלת שתצמח ממיצוי הדין עימו.

במקרה בו יש שני ערעורים על חומרת העונש על אותו מעשה יש לבחון כל נאשם לחוד ולבחון את נסיבותיו האישיות ואת האישומים בהם הוא חב, על כן יש לבחון היטב את עקרון אחידות הענישה.

הזכות לגשת לערכאות הינו זכות במעמד חוקתי מאחר ובזכות זה גלום עקרון הצדק, אולם ככל זכות יש לאזן בינה לבין זכויות אחרות. הגשת תביעה בעלת אופי אקדמאי-תאורטי ככלל לא ניתנת להגשה אולם הפסיקה יצרה את "הבעיה האקדמאית" שבעזרתה ניתן לווסת את הפניות למערכת בתי המשפט ולייעל את המשפט אך יש העדפה ברורה שלתביעה יהיו שורשים של ממש ולא תוגש רק לשם הדיון התאורטי. תביעת מיזוג יכולה להפוך לתביעה תאורטית שיכולה להמשיך להיות בעלת שורשים בהמשך שכן זמן כלכלי שונה.

ערעור הנסוב אודות ממצאים עובדתיים - סיכוי הצלחתו פחותים. כאשר מבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין יש להוכיח כי מאזן הנוחות הינו לטובת המערער ולשם כך יש להניח בסיס עובדתי. העברת מקרקעין ונכסים נזילים אחרים, אינם מעשה בלתי הפיך ומגולם בו הנזק כספי, אשר הינו בר-פיצוי במידת הצורך, לכן ללא טעם מיוחד אין להיעתר במקרים מעין אלה לבקשות לעיכוב ביצוע.

בית משפט העליון לא יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בפסקי דין של ערכאה זו מצומצמת למקרים אשר בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית, שהצדק דורש את תיקונה גישה מצמצמת זו יפה ביתר-שאת מקום שבו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי היו תמימי דעים לגבי השאלה שעמדה להכרעתם והגיעו למסקנה דומה.

אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן המקרה מעלה סוגיה או טענה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה. טענות עובדתיות שקשורות במהימנות וממצאים אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, החריג שמאפשר לערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית הינו שהחלטתו מבוססת על נימוקי היגיון. טענות לעניין העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.

הליך של דיון נוסף נועד לנושאים בעלי חשיבות משפטית, כאשר ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה. ההליך של דיון חוזר הוא הליך חריג שלא נועד להוות ערעור נוסף.

כשמבקשים שינוי מיניו יש להוכיח כשל במילוי התפקיד. בקשה לרשות ערעור, כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. תינתן רשות ערעור בבקשה בגלגול שלישי, רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית כללית וחדשה. כאשר המקרה נע סביב הנסיבות הקונקרטיות שלו אין מקום לקבל את הבקשה.

בקשה למתן צו ארעי (היינו צו במעמד צד אחד) שמוגשת בד בבד עם עתירה מינהלית תיענה במקרים שהשהיית ההחלטה בבקשה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור, בית המשפט יבחן בקשה מסוג זה בכל מקרה לפי נסיבותיו הקונקרטיות, למשל - טענה בדבר נזק חמור העלול להיגרם למבקש. בבקשה מעין זו לא תבחן עדיין סיכוי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות.