בית המשפט סבר כי ממצאיו של בית משפט קמא מבוססים במידה בלתי מבוטלת על שאלות של עובדה ומהימנות, אשר אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן. 

בית המשפט סבר כי המערער השתלב, בנפש חפצה ומבלי שהופעלו עליו לחץ או אמצעי כפייה, בפעילות הטרור הרצחנית של ארגון החמא"ס מתוך כוונה לפגוע בישראלים, בין אם מדובר בחיילים או באזרחים. מעשים כגון דא, המיועדים לפגוע בבטחון המדינה ובשלומם ובטחונם של אזרחיה, מחייבים ענישה קשה ומרתיעה. 

בית המשפט סבר כי בתי המשפט חייבים להילחם נגד התופעה של ניצול מנגנוני רווחה על ידי מאן דהוא מתוך בצע כסף. מנגנונים אלו נועדו להיטיב עם קבוצות אוכלוסייה הזקוקות לסיוע ולקידום תכליות ראויות, כגון הקלה על הורים לילדים קטנים להשתלב במעגל העבודה במקרה שבפנינו.

בית משפט סבר כי יש לפרש באופן רחב את המונח "חומר חקירה" ולכלול בו כל חומר הקשור במישרין או בעקיפין לאישום וליריעה הנפרסת בהליך הפלילי נגד הנאשם. גישה זו, הידועה גם כמבחן הרלוונטיות, סויגה עם זאת ונקבע כי אין להרחיבה "לראיות שחשיבותן ונגיעתן לאישום הפלילי הינה שולית ורחוקה מדי".
 

בית המשפט סבר כי על אף שהמבקש מנסה לשוות לטענותיו אופי עקרוני, למעשה כל טענותיו של המבקש נוגעות למסקנות וממצאים שבעובדה ונעוצות בנסיבות המקרה הפרטני, והמבקש לא הצביע על כך שמתקיים בעניינו חריג עיוות הדין המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". 

ישנם מספר שיקולים שיש לבחון בבקשה להארכת מועד: ראשית, בקשת הארכה הוגשה למעלה מחודש ימים לאחר המועד האחרון הקצוב בדין להגשת עתירה לדיון נוסף, כלומר – מדובר באיחור ממשי; שנית, לא ניתן כל הסבר לאיחור האמור ; ושלישית, עיון בפסק הדין מעלה כי סיכוייה הלכאוריים של העתירה לדיון נוסף אשר מתבקשת ארכה להגשתה נמוכים.

משניתן פסק דין על ידי בית המשפט המוסמך בארצות הברית, הרי שאי השבת הקטינים לארצות הברית מהווה לכאורה משום חטיפתם, ויש מקום לברר התביעה לגופה. 

בית המשפט סבר כי היעתרות לבקשות תיקון, בוודאי פעם אחר פעם, עלולה לעודד הגשתן של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות על ידי תובעים בלתי ראויים ועורכי דין, שאין להם ידע מספיק בתחום התובענות הייצוגיות.

בית המשפט סבר כי אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור אלא במצבים נדירים ובנסיבות חריגות. עוד צוין, כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד וכי אין להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים.

בית המשפט סבר כי אין להקל ראש בחשיבותו של שיקול השיקום, אלא שיש לאזנו אל מול שיקולים אחרים המוטלים גם הם על כף המאזניים. לאחר בחינת מכלול השיקולים, לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי טעה במשקל שייחס לשיקולי הענישה השונים ולא ראינו כי תוצאת האיזון שערך בין שיקולים אלה מגלה עילה להתערבותנו.