אין דרך לפתרון עניין המים באבחה אחת, ומה שניתן לעשות הוא, מחד גיסא, תחילה ללא שיהוי הפעלת הפתרון המוצע לעת הזאת על-ידי המדינה, קרי, שדרוג קוים ראשיים; ומאידך גיסא הסדרי תשלום על-ידי התושבים, ולוא ברף הנמוך שמציבה המדינה. בית המשפט יוצא מתוך מהנחה כי ניתן להתחיל בעבודות היסוד בהקשר זה מידית. אשר לתשלום, העותרים מצהירים כי הם נכונים לכך.

בית המשפט החליט להותיר את העתירה תלויה ועומדת כדי לבחון אם נושא הכביש נפתר וכיצד. הודעה מעדכנת תימסר מצד משיבי המדינה עד מחצית ספטמבר 2015, ותכלול הן את נושא הכביש הן את נושא הגישה. המשיבים (לרבות האגודה השיתופית באביגיל) יוכלו להגיב תוך 21 יום לאחר מכן. בעקבות זאת יוחלט באשר להמשך הטיפול.   

בבקשה נטען כי מצבם הכלכלי של העותרים קשה, אולם טענה זו אינה מלווה בפירוט ובתיעוד כנדרש. יובהר, כי מן הבקשה לא ניתן לקבל תמונה ברורה ומבוססת במסמכים באשר לנתונים כגון מקורות המחייה של העותרים, הוצאותיהם, מצב חשבון הבנק ואופן מימון הייצוג המשפטי. אין בידי לפטור את העותרים מתשלום אגרה. 

הבקשה אינה כוללת פירוט ותיעוד מלאים. יש מקום להפחתה מסוימת של העירבון, זאת בשים לב לכלל הנסיבות, לרבות מהותו של ההליך. 

ההתערבות השיפוטית בעניין שמורה למקרים שבהם נפל פגם בולט בשיקול דעת זה.נשקפת ממנו סכנה המצדיקה את ההחלטה שלא לשחררו לחופשה.  

קביעת בית המשפט המחוזי ביחס לפסילת הצעתה של קבוצת סער מבוטלת, וההצעה כשרה; וקביעת בית המשפט המחוזי ביחס להכשר הצעתה של קבוצת פלג מבוטלת, וההצעה נפסלת. 

"זלזולם של הנאשמים [המבקשים] בהחלטות שיפוטיות מופגן, וברי כי אין זה המקרה החריג ויוצא הדופן שבו ראוי להיעתר לבקשתם". בנסיבות אלה, עצם הגשת הערעור מבטאת עזות מצח מצידם של המבקשים, ועל אחת כמה וכמה ניכר הדבר בהגשתה של הבקשה לרשות ערעור. על כן, בדין נדחה הערעור על הסף.

עונשו של המבקש איננו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה שנקבעה בעניינים כגון דא. בקביעת עונשו של המבקש, נשקלה החומרה היתרה הגלומה בביצוע עבירות, שעניינן הגנה על עובדי ציבור בכלל ועל שוטרים בפרט, בבואם לבצע את תפקידם באכיפת החוק. לצד זאת, בית משפט השלום לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זאת נתן משקל, להיעדר עבר פלילי; ולהודייתו של המבקש באשמה. 

לחובת העותר, המרצה כיום עונש מאסר בן 32 חודשים, עבר פלילי מכביד, ואף נשא בעונשי מאסר בתקופות שונות. בידי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר הצטבר מידע מודיעיני בדבר סיכון הנשקף ממנו לשלום הציבור, ובהעדר אינדיקציה עדכנית למאוימות, שאלת הסיכון לחיי העותר נתונה לבחינתה של ועדת המאוימים, ונוכח התשתית שהונחה לפניה לא ראינו להתערב במסקנתה. 

אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוחה איבדה את יכולת השיפוט שלה עשרה חודשים לפני כריתת ההסכם. מעדות הרופאה שטיפלה בה עולה כי המנוחה הייתה דמנטית, חסרת יכולת לטפל בענייניה וכי היא נזקקה לאפוטרופוס. ניתן לקבוע כי המנוחה איבדה את יכולת השיפוט שלה, ועל-כן מצבה נכלל בגדרי המצבים המנויים בסעיף 14(א) המביאים את השליחות אל סיומה.