ולהזדמנויות הרבות שניתנו לו על-ידי הממונה על עבודות השירות. יחד עם זאת, ניתן משקל במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לנסיבותיו האישיות של המבקש, ולעמדה של אמו, כפי שהובאה במכתב שכתבה לבית המשפט המחוזי, באשר לשיפור שחל ביחסים בין המבקש ליתר בני ביתו. נוכח האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

אין בעובדות אלה כדי להצביע על שיעור האלכוהול בדמו של ברבי במועד התרחשות התאונה, הוא נמלט מן הזירה וסיכל את אפשרות בדיקתו, יש בהן כדי לתמוך באופן נסיבתי במסקנה אליה הגיעה הערכאה הדיונית, בדבר הלך רוחו קל הדעת וחסר האחריות של ברבי בנהיגתו. בית המשפט אינו סבור כי נפלה שגגה בהחלטתה של הערכאה הדיונית. 

עולה מן החומר כי לא בכדי התביעה לא כללה את רכיב הפיצוי בנסיבות המיוחדות של תיק זה. לכן יש לראות בעין יפה את גישת הסניגור שאף הסכים לעצתנו לסיים את ההליך, כפי שיפורט בהמשך. בית המשפט החליט לקבל את הערעור ולפסוק פיצויים.

עניינה של הבקשה נוגע אך לקיומו של פסק הדין החלקי שניתן בבית משפט השלום בהסכמתם של המבקשים עצמם. טענותיהם המאוחרות של המבקשים באשר למסמכים שעליהם למסור למשיב נבחנו פעם אחר פעם, ואף נקבע מתווה לכך. גם במתווה זה לא עמדו המבקשים לעת הזו. אשר על כן, בקשת רשות ערעור נדחת.

בית המשפט הוטרד בשאלה אם אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בהתחשב בכך שכל הנאשמים האחרים בכתב האישום כבר שוחררו. אך אין להשוות את עניינו של המשיב לנאשמים האחרים. לאור מקומו של המשיב בהיררכית הנאשמים, בשל מסוכנותו ובהתחשב בכך שהמשפט מתנהל בקצב משביע רצון, ביהמ"ש סבור כי אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

בהתאם להלכה שנקבעה בעניין אי.בי.סי, בשל חלוף הזמן הרב ממועד הפגמים הנטענים בצווי הארנונה ועד מועד הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, קמה חזקה (שלא נסתרה בענייננו) לקיומו של שיהוי שדי בו כדי להביא לדחיית ההליך.  אשר על כן, הערעור מתקבל.

המבקש סטה מנתיבו, ללא כל הסבר, ופגע ברכב שעמד בשול הימני. המציאות מלמדת, כי סטייה של רכב מנתיב נסיעתו, עלולה להיות קטלנית. בנידון דידן, למרבה המזל לא נגדעו חיי אדם, אך נגרמו חבלות חמורות ובלתי הפיכות לעובר דרך, וכן נפגעו מעורבים נוספים. בנסיבות אלה, ובפרט לאחר שבית המשפט המחוזי התערב בגזר הדין והקל בעונשו של המבקש, אינני רואה כל מקום להתערבות נוספת. 

הפונה לבית המשפט בבקשה למתן הארכת מועד להגשת הליך שלא הוגש במועדו, נדרש לבסס טעם מיוחד לאיחורו, וזאת, כאיזון בין האינטרסים המתחרים. צדק הרשם בקובעו כי יש להעדיף את אינטרס הציבור ואת עניינו של המשיב בסופיות הדיון על פני רצונו של המערער לברר את עניינו. הרשם עמד על כך שמשכו של האיחור ניכר.  

המבקש לא מוצא את הנתיב חזרה לדרך הישר, והוא מרבה לבצע עבירות אשר בגינן מוטלים עליו עונשי מאסר חוזרים. בית המשפט סבר כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר מכביד בעניינו, לרבות הפעלת מאסרו המותנה, בתקווה כי הפעם יהיה בכך כדי להרתיע את המבקש מלבצע עבירות נוספות, ואולי אף לכוונו לדרך השיקום אותה הוא דוחה.  

כאשר מדובר ברצף של החלטות דיוניות אשר נטען, בדיוק כפי שנעשה במקרה דנן, שמשקלן המצטבר הוא היוצר חשש למשוא פנים מצד השופט שפסלותו מבוקשת. אפילו אניח לצורך העניין שחלק או אפילו כל ההחלטות שניתנו בהליך הן שגויות, לכך אין כל נפקות לשאלת הפסלות.