מהמסמכים עולה כי במהלך השנים בעלי הקרקע ומורישיהם ניהלו מו"מ בנוגע לפיצוי בגין ההפקעה. אופי הטענות שמועלות בעתירה הן כאלה שבירורן הופך להיות קשה ואף בלתי אפשרי במהלך השנים. למשל, העדרם של מסמכים מתיק הרשות לאחר עשרות שנים אינו מעיד,על אי-תקינות. בנוסף הסתמכותם של כל הנוגעים בדבר על מעשה ההפקעה, לרבות בכל הנוגע להקצאת הקרקעות לצד שלישי.  

שני תנאים כדי להימנע מהרשעה: "על ההרשעה לפגוע בשיקום הנאשם, וסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע  בשיקולי הענישה האחרים". ביהמ"ש לא מצא כי הרשעת המבקשים תפגע בהם, ולא עלה בידי המבקשים להראות, כי הרשעתם תוביל לפגיעה מהותית וקונקרטית בעתידם או בצורכי שיקומם. אין העונש  שהושת על המבקשים חורג  ממדיניות הענישה. 

העבירה שביצע המשיב הובילה לפגיעה כבדה וקשה. נסיבותיה חמורות. על נתונים אלה לקיים יחס הולם עם העונש ולהשתקף בו, מה שאין המקרה בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. אף לא ראינו כי גילו הצעיר של המשיב יכול להטות את הכף במקרה זה נוכח עצמת הפגיעה במתלונן. בשל כך מצאנו כי יש להחמיר בעונשו של המשיב ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על 6 שנים. 

לשם הכרעה בטיב ובעוצמת הזיקה של ברעד למקרקעין ולזכויות הבניה יש להתייחס לפרשנותן של ההסכמות השונות אליהן הגיעו הצדדים לאורך השנים, כמו גם לטיב הזכויות המקוריות שרכשה ברעד. כן נדרשת התייחסות לשאלת מעמד המקרקעין כמקרקעין מוסדרים או שאינם מוסדרים. במסגרת ההליך העיקרי צפויות להתברר, בלאו הכי, טענות התיישנות, כך שלא יהיה זה יעיל לפצל את הדיון בסוגיות אלה.  

בקשתו של המערער לעניין האגרה, לאחר מחיקת ההליך, יכולה להוות לכל היותר בקשה לביטול פסק הדין, ואולם אף זו אינה עומדת באמות המידה לקבלתה. בעל דין העותר בבקשה לפטור מאגרה נדרש לפעול בשקידה הראויה ולברר האם ניתנה החלטה בבקשתו. המערער אינו טוען בהודעת הערעור כי עשה כן. בנסיבות העניין אין מקום לשנות מהחלטת הרשם.

במקרה דנן לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים נגד המערער, חרף מתן פסק סופי ומנומק בהליך בטרם עת. הלכה פסוקה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית לפניו, וכי לא בנקל יורה בית משפט זה על פסילת השופט בנסיבות אלה. ולכן אין הצדקה להעביר את הדיון בו לידי מותב אחר.

ביהמ"ש עמד לא אחת על התופעה הקשה של אלימות תוך שימוש בנשק קר, והדגיש כי יש לנהוג בה בחומרה. גם אם מתחשבים שהאירוע התרחש בדירה שבה התגורר עד זמן קצר קודם לכן יחד עם בת זוגתו ולכאורה היה זכאי להיכנס אליה, וכן שהופתע מכך שהמתלונן אחז בסכין – ליבת מעשיו היא קשה וחמורה. ביהמ"ש החליט לקבל את הערעור כך שלעונש המאסר בפועל של המשיב יתווספו 12 חודשים.

לא חל שינוי בנסיבות אשר הצדיקו שינוי של החלטה של השופטת חיות, לפיה לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות חלופת מעצר. משכך לא היה מקום להיעתר לבקשתו של המשיב לעיון חוזר, וממילא לא היה מקום לשחררו בתנאים. בנוסף ביהמ"ש סבור כי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין במקרה זה את מסוכנותו של המשיב. 

הצדדים, לרבות המשיבה 2, לא התנגדו לבקשה. לכך מצטרפת העובדה שהדיון בתביעה טרם החל. ישיבת קדם משפט ראשונה קבועה ליום 21.6.2015. לפיכך, טרם נחצה הקו של "התחלת הדיון", אשר החל ממנו חובה לקבל את הסכמת הערכאה הדיונית לצורך העברת ההליך בהתאם לסעיף 78(א) לחוק. אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

ככל שיסבור המבקש שמן הראוי להעביר את הטיפול בהמרצת הפתיחה לפסים של תובענה רגילה, יוכל לבקש לעשות כן. ביהמ"ש אינו נוקט עמדה לגבי זה. על כן הבקשה נדחית.