התועלת המוגבלת אשר עשויה לצמוח להגנת המבקש מגילוי החומר החסוי אינה שקולה אל מול הסיכון הנשקף לביטחון המדי. פירוט החומר החסוי חוסה אף הוא, בנסיבותיו המסוימות של המקרה שלפני, תחת תעודת החיסיון וכי גילויו עשוי לפגוע פגיעה של ממש באינטרס החסיוני.

לאחר שביהמ"ש קיים דיון במעמד צד אחד, שבמהלכו שמע את הסברי נציגי המשיבה (בלוויית נציגי שירות בטחון כללי), בחן את החומר החסוי באספקלריה של קו ההגנה שהציב עובידי בהתאם לדרך הדו-שלבית הנוהגת בעתירות מעין אלה, לא מצא כי יש בחומר החסוי מידע שיש בו כדי לסייע לעותרים, ואשר הצורך לגלותו לשם עשיית צדק גובר על שיקולי הביטחון שהביאו להוצאת תעודת החיסיון. 

ככל שיתברר בסופו של דבר כי לא היה מקום לצירוף הצדדים הנוספים, הרי שניתן יהיה לרפא את הפגיעה במבקש, ככל שנגרמה, באופן של פסיקת הוצאות. בית המשפט המחוזי לא שוכנע כי עומדת למבקש זכות להעברת השליחות לשלוח אחר, וזאת ביחס לשליחות בכלל, ולייצוג בהליכים משפטיים בפרט, ובהתאם להוראת סעיף 5 לחוק השליחות. על כן הבקשה נדחית.

נראה כי מתקיימים שיקולים נוספים,ביצועו של פסק הדין כרוך במימושה של הדירה ברח' גאולה.  בנסיבות, בהן אבי המבקשות 3-2 מתגורר בדירה, ניתן לראות בדירה ברח' גאולה דירה "רגילה" להשקעה, שאין לה זיקה מיוחדת כלשהי למבקשות. האיזון הנכון בין השיקולים הנזכרים הוא לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזאת למעט שלב מכירת הדירה ברח' גאולה בפועל. 

עיכוב ביצוע כל שנפסק לטובת המשיבים עלול לגרום להם נזק נוסף, שכן לפחות חלקו של הפיצוי מיועד לכסות הוצאות והפסדים שכבר נגרמו בפועל ושהמשיבים מתקשים להתמודד עימם. יש לקבל את הבקשה בחלקה, באופן שהסכום שיעוכב ישקף, ככלל, את רכיבי הפיצוי המתייחסים לנזקים הצפויים בעתיד.

ביהמ"ש סבור כי כי נטישת המתלוננת, וראוי להזכיר, שגילה היה רק שבע וחצי, בתוך חורשה או יער - גם אם בסמוך לכביש - וזאת בנימוק של "לחץ", מלמדת כי לא ניתן ליתן אמון בשיקול דעתו של העורר שיידע לנהוג באופן הראוי במצבים שיקרו בדרכו. מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר, שכן, בשלב זה, לא נראה כי חלופת מעצר, גם הדוקה, תסכון, משום עצמתן של עילות המעצר.

המבקשת בעיקר טענות הקשורות לנסיבות שהביאו אותה לחתום על הסכמי השכירות עם המשיבים, וכן טענות כנגד חיובהּ בהוצאות ושכר טרחה בהליך אחר. ביהמ"ש אינו רואה כי יש בכך כדי לבסס תשתית המצדיקה היעתרות לבקשה מעין זו להליך של "משפט חוזר".  

כל שנאמר הוא שאין למשיבים זכות להשתמש בייפוי הכוח על מנת לפעול במקרקעין. פסק הדין המוסכם מתמקד בייפוי הכוח, וקובע כי הוא למעשה חסר תוקף. אין הדבר מלמד כי נוצר מעשה בית דין ביחס לזכויות במקרקעין באופן שמצדיק סילוק התביעה על הסף. אשר על כן, אין עילה משפטית שתצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.  

אין לכחד כי התמונה העובדתית היא מורכבת, ויש בה היבטים המושכים לכיוונים סותרים. נתונים אלו ואחרים הוצגו בפני ערכאות קמא. על רקע מכלול הנתונים נראה שאין עילה משפטית המצדיקה התערבות של בית משפט זה.

חזקה על המנהל המיוחד שיפעל על פי שיקול דעת מיטבי. כמובן, הכרעתו של המנהל המיוחד – תהא אשר תהא – תוכל לעמוד לביקורת שיפוטית על פי המנגנון שמותווה בדין. תביעת החוב של המבקשת עתידה להיבדק לגופו של עניין בידי המנהל המיוחד, ולעבור את מסננת הביקורת הערעורית. זאת תוך התייחסות למכלול ההיבטים המשפטיים והעובדתיים של תביעת החוב