התוצאה הסופית קשה עד מאוד למערער. בגלל משובת נעורים בהיותו בן 16, המערער נותר ללא פיצוי לאור סעיף 7(5) לחוק הפיצויים, הקובע כי מי שנהג ברכב ללנה כי כן, א ביטוח אינו זכאי לפיצוי על פי החוק. הערעור נדחה.

המערער ניצל את היכרותו עם המתלוננת ואת האמון שנתנה בו, כי יסיעה למחוז חפצה, ופגע בה בדרך מרושעת וחסרת רחמים, על מנת לספק את יצריו המיניים. אין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה הראויה במקרים דומים. לפיכך, אין בסיס להתערבותנו במידת העונש שהושת על המערער. 

ביהמ"ש מציע להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי לנוער, כדי להשלים את הנמקת הכרעת דינו באשר לאישום השני. ביהמ"ש ירחיב את ההנמקה וביהמ"ש יפעל על פי הוראותיו של פסק דין זה.

להתנהגותו הפראית של המערער בכביש יש להוסיף את עובדת היותו שוהה בלתי חוקי ואת עברו הפלילי הכולל עבירה של גניבת רכב. בהתחשב בכל אלה, הרי שהעונש שהושת על המערער אינו חורג כלל.

רשימת חומר החקירה המעודכנת שמסרה המשיבה לעוררים עומדת הן באופן קונקרטי בדרישות בית משפט זה בהחלטה בערר המדינה; הן בקווי המתאר שהתוותה ההלכה הפסוקה לאורך השנים. הערר נדחה.

והנספחים אשר צורפו לה מגלים כי אכן מצבה הכלכלי של המבקשת אינו שפיר, וכי היא תתקשה לעמוד בהפקדת הערבות שנקבעה.  הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת ממימוש העיקולים הוא ניכר, שכן מדובר בדירת מגוריה. אשר על כן הערעור נדחה.

אף שהמבקשים כבר שטחו טענותיהם בהליך הפלילי, פתוחה בפניהם הדרך לשוב ולפנות לבית המשפט שנתן את צו ההריסה. על המבקשים למצות את ההליך במסגרת ההליך הפלילי, שהוא האפיק המתאים להעלאת טענותיהם. 

ימים ספורים לאחר תום תקופת המאסר על-תנאי שהושת עליו, שב המערער ותקף קרבן רך בשנים. תסקיר הערכת המסוכנות מלמד כי מסוכנותו גבוהה ביותר, כי הוא סובל מסטייה מינית פדופילית. יש להרחיק את המערער מהחברה לתקופה ממושכת, ולהטיל עליו עונש חמור ומרתיע.  

ביהמ"ש רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, אם מצא כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניין המערער מצביעים על תמונה אופטימית, לפיה המערער הביע חרטה ומוטיבציה להליך טיפולי, ובשל עברו היציב ניכר כי סיכויו להשתקם גבוהים.  

יש להורות למשיבה לתקן את צו הארנונה בתחומהּ בהתאם. החלטת המשיבה לכלול מכבסות מסוג המכבסה של המערער בסיווג "שירותים" אינה עומדת במבחני הסבירות. על כן יש לקבל את הערעור.