המערער אינו חולק על הטענה לפיה המסמך לא הוגש בבית המשפט קמא, ויצוין כי הוא אף נוצר במועד המאוחר למועד הגשת סיכומי הצדדים בערכאה קמא. המזכירות תשיב אפוא למערער את סיכומיו ואת תיק מוצגיו והוא יגיש סיכומים ותיק מוצגים מתוקנים בהתאם להוראות הדין  

המבקשת לא עמדה בנטל הנדרש. אף אם סכום הגמול שנפסק לטובת המשיב אינו "זניח", הרי שלא ניתן לומר כי מדובר בסכום גבוה באופן שיש בו, כשלעצמו, להוות שיקול משמעותי לקבלת הבקשה בלי שתפרש תשתית, ולו מינימלית, באשר ליכולתה של המבקשת להיפרע מן המשיב במידה והערעור יתקבל. הבקשה נדחית.

ההחלטות שעליהן מלין המבקש הן החלטות שהתקבלו בדירקטוריון החברה בתמיכתו ובברכתו, זמן רב לפני שהוגשה הבקשה לגילוי מסמכים. המבקש הציג את העובדות הרלוונטיות בפני בית המשפט באופן חלקי ואף מגמתי. יש לחזק את ידיהם של הבאים – בידיים נקיות – לתבוע בשם החברה ולטובתה, כך יש למנוע תביעות סרק. על כן הבקשה נדחית.

ביהמ"ש מצא לנכון לאבחן בין עונשיהם של שני המעורבים בפרשה תוך שהוא נותן משקל לכך שהיה זה המערער שגמר אומר לנקום בעובדת הסעד שפעלה במסגרת תפקידה והוציא לפועל את זממו ביחד עם הנאשם אחר. בנוסף שעברו של המערער מכביד מזה של שותפו לביצוע עבירות ההצתה והעבירות הנלוות לה, וכן לכך שלחובת המערער יש לזקוף אף את ביצוען של "עבירות התעבורה". 

המבקשות לא הצביעו על הלכה חדשה שנקבעה בפסק הדין ואשר עומדת בסתירה להלכה קודמת, "או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה", בהתאם לסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, יש הצדקה לקיים בה דיון נוסף. 

למבקש עמדה כשנה כדי לשכור לעצמו עורך דין, בעקבות בקשתו הראשונה לדחות את הדיון. פרוטוקול הדיון איננו תומך אף בטענותיו של המבקש בדבר לחץ כבד שהופעל עליו מצדו של בית המשפט. המבקש הינו בוגר ובעל השכלה (מורה), ועל כן הטענה לפיה הוא לא הבין את משמעותה המשפטית של הודאתו איננה משכנעת על פניה.  

העבירות הנוספות בהן הורשע קאסם ועברו מצדיקים להחמיר בעניינו את מתחם הענישה לעומת פיראס. לעניין גזר הדין, עברו הפלילי הניכר של קאסם ועבירותיו הנוספות, והעובדה שלא הביע כל חמלה כלפי המתלוננות, פועלים לחובתו; באשר לפיראס יש לשקול לחומרה, את העדר האמפטיה למתלוננות, ולקולה את העובדה שאין בעברו הרשעות פליליות.

המפקח נחשף לטענותיה, גם אם לא בסדר הרגיל. בכל מקרה, ביהמ"ש לא השתכנע כי ההליך, כפי שהתנהל, פגע בזכויות המבקשת. 

לא מדובר במקרה בודד (ובכלל זה העובדה שמלכתחילה הוצב ה"אייפד" במחסן על רקע חשש מקיומם של מקרים קודמים), מעצימים אף הם את הערכת המסוכנות. לנוכח המסוכנות שעליה עמדתי לעיל ובשים לב לחשש מפני שיבוש הליכי משפט הטבוע במקרים של עבירות מין ולהשלכות האפשריות על המתלוננת. הדין עם המדינה. 

לאחר שמיעת הערותינו הותיר העותר לשיקול דעת את הכרעתנו והודענו כי לא ניעתר לעתירה, וכך אנו מחליטים מן הנימוקים האמורים. העתירה נדחית איפוא. אין צו להוצאות.