מדובר במקרים רבים ושונים בהם הוכח כי נעשה שימוש בלתי ראוי בכספי החברה אשר היו אמורים לשמש לקידום המיזם. גם באשר לפרשנותם של ההסכמים בין הצדדים הגיע בית המשפט למסקנה חד-משמעית, בהתבסס על לשון ההסכם, כמו גם על נסיבות חיצוניות שונות, לרבות התנהגותו של דינר ועניינו המתמשך והמעמיק במיזם.  הבקשה נדחית.

גם לוּ תתקבל טענתה זו, אין בה בכדי להועיל למבקש, מאחר שבא-כוחו היה הראשון לצטט את השורה שהושמטה מכתב האישום המקורי, בטיעוניו בעל-פה בערעור. אשר על כן הבקשה נדחית.

נסיבותיו האישיות של המבקש נשקלו בכובד ראש בקביעת גזר הדין, הן בבית הדין המחוזי והן בבית הדין לערעורים. בענייננו, בהתחשב בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען, ביהמ"ש לא ראה פגם ברכיב המאסר בפועל שהוטל על המבקש, חרף ההתחשבות בנסיבותיו האישיות. 

 במידה והמבקש יבחר להגיש תביעה נוספת בעניין הנדון, יהיה עליו לעבור משוכות לא מעטות, וביניהן: הנטל הכבד להוכיח כי ההסכמות בינו לבין המשיבות הושגו באופן העשוי לשלול את קיומה של ההתקשרות מעיקרה, למשל בעקבות כפייה והטעיה, וזאת במיוחד בשים לב לכך שלהסכם ניתן תוקף של פסק דין ונראה על פני הדברים כי בית המשפט וידא כי המבקש הבין אל-נכון את ההסכמות. 

חרף הנטען בבקשה לרשות ערעור, מטעם המבקש לא הובא כל ממצא עובדתי אשר תומך בגרסתו התמוהה, לפיה "לא היה משהו מיוחד בנסיעה הזאת". על כן, בדין נדחה הערעור על הכרעת הדין, ואין כל מקום להעניק למבקש רשות ערעור. 

עניינו של המערער קצינת המבחן הסבירה במפורש כי נמנעה ממתן המלצה בשל התרשמותה כי במצבו הנוכחי של המערער, בין היתר לאור לקיחת האחריות המצומצמת שלו, לא תהיה תועלת להתערבות טיפולית. מכאן שלא מדובר במחדל בלתי מוסבר של קצינת המבחן. דין הערעור להידחות.

צדק בית המשפט המחוזי משהחליט כי המבקש לא הרים את הנטל לסתור את "חזקת המסירה".  ככל שהודעת הקנס נשלחה לכתובת שגויה ולא לכתובתו הנכונה של המבקש, אין לו אלא להלין על עצמו, כאשר לא דאג לעדכון כתובתו ברישומי משרד הפנים וגורמי התעבורה.  

זאת מהטעם שמעטה עלטה יורד על העיר, ומשלה את פורע החוק לחשוב שהמרחב הציבורי הוא בבחינת "ג'ונגל" שלית דין ולית דיין בו. בהינתן תופעה נלוזה זו, בית המשפט חייב להלחם כנגדה. בראייה זו, עונש המאסר אינו חמור כלל, אלא יש בו להתחשב במלוא משקל טענות הסנגורים.  על כן הערעורים נדחים.

בעניינו של העותר קיים סעד חלופי, כי מקום בו עומד לרשות עותר סעד חלופי לא יידרש בג"צ לעתירה. הסמכות לדון בהשגות על החלטת הרשות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות מוקנית לבית הדין לעררים שהוקם מכוח חוק הכניסה לישראל. 

אין בית משפט זה יכול לדון בערעור על החלטה שלא ניתנה. לאחר שתינתן החלטה בבקשת הפסלות על ידי השופטת, יידרש בית משפט זה לטענות כל צד שיגיש ערעור על ההחלטה עצמה, לרבות, כמובן, המערערת.