טענת הנתבעת מס' 2 להעדר יריבות ישירה עם התובעת נדחתה. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קבע את היריבות הישירה בין צד ג' (במקרה זה התובעת) לבין המבטחת.

ההגבלה על רישיון הנהיגה מקורה בחובות כספיים של הנתבעת 2 אשר מעמדה כפקיעת רישיון מחמת אי תשלום אגרה, ומאחר ולא מדובר בהגבלה מהותית הנוגעת לכשרותה של הנתבעת 2 לנהוג ברכב, נדחתה טענת הנתבעת 1 בדבר היעדר כיסוי ביטוחי

נקבע כי בנסיבות אלו מכריע הכלל הקובע שהנטל להוכיח את התביעה מוטל על כתפיו של התובע והוא לא עמד בו

בהעדר אשם של מריה, אין אחריות לנתבעת לנזקי התובע ומכאן שדין התביעה להידחות על הסף. 

ניכר כי התובענה השנייה הוגשה אך ורק על מנת לשמש כמשקל נגד המופנה כלפי התובענה הראשונה, אשר הוגשה בשל חוסר השמישות המלאה של הדירה, והכילה אלמנטים "חינוכיים" או "סמליים", המעמידים את ההליך כהליך המנוהל בחוסר תום לב. 

המחוקק קבע במפורש בתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003, חובת גילוי נאות החלה על סוכנות הנסיעות

התקבלו טענות הנתבע כי הנזקים שנגרמו והיו ברהיטים ובמזגן הם מבלאי, ולא נגרמו כתוצאה משימוש בלתי סביר

על התובע פיצוי לדוגמה שאינו מותנה בהוכחת נזק על פי חוק הגנת הצרכן, כמו התובע שלפני,  לבוא לבית המשפט בתום לב ובידיים נקיות, ולאחר שעשה את המיטב (בהתחשב בפערי המידע הקיימים בין הצדדים) להניח תשתית עובדתית הולמת לקיומה של הפרה המזכה בפיצוי

התובע יכול היה לנצל את ההמתנה הממושכת לתחילת הדיון כדי להתקשר לנתבעת ולברר מדוע לא התייצבה , אך אין כל בסיס בדין המחייב אותו לעשות כן 

השופט סבר כי החלטת התובע לצפור ולהאט במקום לבלום בלימת חירום אינה סבירה ועולה כדי התרשלות