טענת המבקשים כי ההחלטה לא הובאה לידיעתם על-ידי בא-כוחם הקודם אינה מקימה עילה למתן הארכת מועד, שהרי בפסיקה כבר נקבע כי תקלות או אי הבנות ביחסים שבין בעל-דין לבין בא-כוחו אינן מהוות, ברגיל, "טעם מיוחד" להארכת מועד.

בנסיבות המקרה יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשתו וזאת נוכח מורכבות הסוגיה הנוגעת ליישום הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג) לתקסד"א החדשות.

האם מוסמך בית-המשפט למנוע מאדם לנקוט הליכים משפטיים בערכאות שיפוטיות בישראל?

בקשה לערובה לתשלום הוצאות היא בקשה שיכול לבקש נתבע מבית המשפט כלפי תובע, ולא להיפך.

ההליך בבית משפט השלום נפתח לפני יום 01.01.21, הוא יום התחילה של התקנות החדשות. לפיכך, בהתאם להוראות תקנה 180(ג) לתקנות החדשות ההליך בבית משפט השלום התנהל לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הקודמות"). עם זאת, בהתאם להוראות תקנה 180(ג)(1) לתקנות החדשות, הרי שפרק ט"ז לתקנות החדשות הוחל באופן מיידי, גם על הליכים המתנהלים לפי התקנות הקודמות. פרק ט"ז לתקנות החדשות כולל בתוכו, בין היתר, את תקנה 133... הוראות התקנות - חד משמעיות: יש לקבל את עמדת בעל הדין שכנגד, עובר לחתימת הפסיקתה, וכזאת לא נעשה. הפסיקתה שנחתמה בבית המשפט השלום, ניתנה איפוא בניגוד לתקנות; אחת דינה - להתבטל.

כפי שנפסק בעבר לא-אחת, הפעלת סמכותו של בית המשפט בערעור להגדלת היקף גוף הערעור תישמר למקרים מיוחדים בלבד - שהם החריג ולא הכלל - וזאת בשים לב למטרותיהן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. 

הלכה פסוקה היא, כי על המבקש סעד זמני לבוא לבית המשפט כשידיו נקיות. בית המשפט לא יִזקק לבקשה למתן סעד זמני, כאשר בה בעת, במקביל לבירור הבקשה, מפר מגישהּ את החלטת בית המשפט, ברגל גסה.

חובות אלו, שהן מושכלות יסוד בהתנהלותם הראויה של מי שבא בשעריו של בית המשפט - לא מצאו זכר בהתנהלותם של המבקשים לפני בית משפט קמא, והדברים ברורים ומדברים בעד עצמם.

אין לקבל התנהלות של בעל הדין השוקט על שמריו ורק כאשר "חרב" הפינוי מונחת על צווארו, בוחר הוא לפתוח בהליכים שונים שמטרתם לעכב או למנוע את הפינוי.

המקרה הנדון אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים חריגה ממגבלת ההיקף הקבועה בתקנות, וזאת על אף החריגה המצומצמת שהתבקשה.