פסיקתו של בית משפט זה הכירה בחריג צר לכלל האמור, במקרים שבהם בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לערכאה שנתנה את פסק הדין שעיכובו מבוקש, מתייחסת לעיכוב קצר מועד עד להגשת הערעור. ברם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, החריג האמור איננו חל בענייננו.

נטען כי פסק הדין שניתן יוביל לשינוי בלתי הפיך במצב הדברים, כך שהמבקשת אף תיאלץ להתפנות מדירת מגוריה. היא מוסיפה כי ליתר המשיבים לא ייגרם נזק אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע. כמו כן, המבקשת טוענת כי סיכויי ערעורה טובים מאד.

מדובר אפוא בקשר עקיף ורחוק לבית המגורים – אשר עשוי להיות קיים במקרים רבים אחרים בהם מבוקש עיכוב ביצוע כדי למנוע נזק כלכלי. ככזה, משמעותו היא מצומצמת יותר מאשר במקרים בהם ביצועו של פסק דין מביא באופן ישיר לפינוי אדם מבית מגוריו.

הטענה המרכזית אשר עלתה בשתי הבקשות לעיכוב ביצוע, היא כי הפיצוי שנפסק הוא בסכום גבוה מאוד, אשר יש חשש כי המשיבים, בהיותם "אנשים מן היישוב", יתקשו להשיב, אם הערעורים שהוגשו יתקבלו.

עיון בטענות המבקש מעלה כי אין בפיו כל טענה בדבר שגגה שנפלה תחת ידו של בית משפט קמא, המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בהחלטה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין לפינוי המושכר – הן במישור של סיכויי הערעור הן במישור של מאזן הנוחות.

המבקש הפנה לעניין זה להלכה הפסוקה שלפיה יש להורות על עיכוב ביצוע כאשר קיים חשש לגבי חוסנו הכלכלי של הזוכה; או חשש להתמוטטות כלכלית של החייב. 

בנסיבות העניין המבקשת לא הצביעה על כל עילה להיעתר לבקשתה. טענותיה לעניין סיכויי ההליך ולכך שביצוע פסק הדין כרוך בתוצאות בלתי הפיכות נטענו באופן כוללני ובלתי מספק.

משבחר המבקש לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, אין מקום להידרש לבקשת עיכוב הביצוע בשנית.

כאשר עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי, בית המשפט בדרך ככלל ייטה שלא לעכב את ביצועו, למעט במקרים חריגים בהם הוכיח המבקש כי קיים חשש שאם ביצוע פסק הדין לא יעוכב יהיה קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, או כי ביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק רב

משיבות קיבלו דה-פקטו את מלוא הסעד שהתבקש על ידן בתביעה המקורית, והמבקשת נותרה ללא בטוחה בנכס. ספק אם ניתן להסכים לתוצאה מעין זו