מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, נוכח סכום הפיצוי הגבוה שנפסק לטובת הקבוצה המיוצגת, וכן בשים לב לשיעורם הגבוה של סכומי שכר טרחת באי-כוח הקבוצה והגמול לתובעת המייצגת.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי מינוי מי מבין המשיבים כנאמן על הנכס יגרום למבקשת נזק, באופן שלא יאפשר להשיב את המצב לקדמותו, היה והמבקשת תזכה בערעור. בין היתר, מאחר שמדובר בכספים שיוצאו שלא כדין ובאופן לא מבוקר, בנושאים של תחזוקת הנכס וניהולו ובהקשר של חלוקת המלגות.

ראש הנזק בדבר הפסדי שכר לעבר ולעתיד חושב בצורה שגויה על-ידי בית משפט קמא, באופן שהביא לפיצוי יתר בסך של 905,000 ש"ח.

בענייננו, אין חולק כי הבקשה הראשונית לעיכוב ביצוע הוגשה לבית המשפט קמא בטרם נקטו המבקשים בהליך ערעור בבית משפט זה, ועל כן, ברי כי לא הייתה באפשרות המשיבה להפנות בקשה זו לערכאת הערעור. מכאן שהחלטת העיכוב ניתנה כדין.

מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים. אלו האחרונים העלו ספקות ממשיים ביחס ליכולת המשיבות להשיב את סכום הכסף אם ידרשו לכך

גם אם ייגבו ממנה הכספים – המוערכים על ידי הנאמן בסך של כ-290,000 ש"ח – אלה יחולקו לנושי העיזבון וספק אם היא תוכל להיפרע מהם אם יתקבל ערעורה. 

מלבד העובדה כי בכך הבקשה חורגת מגדרי בקשה ל"עיכוב ביצוע" פסק דין, אף אם המבקש יזכה בערעור ניתן יהיה לשפותו באמצעות פיצוי כספי.

חלוקת הכספים לחברי הקבוצה תקשה על השבת הגלגל לאחור. זאת, בין היתר בשים לב לזהות הנישומים שהתחמקו מתשלום חובותיהם; ולכך שמאמצי הגביה עלולים להתברר כבלתי-כדאיים בשל הסכום הנמוך לכל לקוח. 

מבוקש כאמור כי יינתן צו לעיכוב תשלום הסכום הכספי שנקבע בפסק הדין וזאת עד להכרעה בערעור. נטען כי סיכויי הערעור טובים, בין היתר בהתחשב "בטעויות" בקביעת ממצאים עובדתיים שנפלו לטענת המבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בבקשתה טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענתה, עריכת התמחרות בין בעלי המניות בחברה המשותפת בטרם יוכרע הערעור, עלולה לייתר את הדיון בו.