כאשר מדובר בסכומים גבוהים כבענייננו, קיים חשש מובנה שהזוכה עלול להתקשות בהחזרתם, בייחוד כאשר עסקינן בזוכה שהוא אדם פרטי

באספקלריה של מאזן הנוחות לא עלה בידי המבקשים להרים, ולו במעט, את הנטל הרובץ עליהם לצורך קבלת הבקשה, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין 

במקרים שבהם מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי כבמקרה זה, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע, אלא במקרים שבהם קיים חשש ממשי שלאחר ביצוע פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו

לשיטת המבקש, דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע עשויה להפוך את הערעור לתיאורטי מכיוון שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, שכן המקרקעין יימכרו לצדדים שלישיים

מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת, שכן הנכס נמצא בחזקתה ובשימושה של המבקשת מזה למעלה מארבעה עשורים. המשיבה 1, בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, כלל לא הצביעה על נזק כלשהו שייגרם לה מעיכוב ביצוע פסק הדין,

אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. לטענתה, במהלך ניהול ההליך בבית משפט קמא, עלו יחסי המשיבים על שרטון, ונודע לה כי הם מבקשים לבצע חלוקת רכוש על דרך מכירת הדירה.

קיים חשש ממשי שלא יוכלו להיפרע מהמשיב ככל שערעורם יתקבל. זאת, בהיות המשיב אדם פרטי ולנוכח גובה הסכום שנפסק, אשר אינו מבוטל; מאחר שהמשיב שוהה מרבית זמנו מחוץ לישראל, ואין לו נכסים משמעותיים בישראל

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבוחנו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, כאשר בין שני אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות"; זאת, על אף שככלל, תינתן הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות

מבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, משום שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בחיוב שנקבע נגדו בפסק הדין מבלי להידרש להלוואה משמעותית מהבנק (אותה לטענתו כבר ביקש).

ככול שפסק הדין יבוצע, ובסופו של דבר הערעור יתקבל, המשיבה לא תוכל להשיב את הכספים – דבר שעשוי לגרום לעירייה ולקופה הציבורית נזק בלתי הפיך.