משעה שהוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (הגם שעל ידי דנבר), בקשתם של המשיבים לעיכוב ביצוע יצאה מתחומיה של תקנה 145(ב) ונכנסה לגדרה של תקנה 145(ג).

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, ככל שהיא נוגעת לחקירתו על ידי הנאמנים. משבקשה זו נמחקה על ידי בית המשפט קמא, הגיש המבקש את בקשתו במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

המבקשת טוענת כי למשיב לא יגרם נזק מעיכובו החלקי של פסק הדין, שכן הפיצוי שעיכוב ביצועו מבוקש נושא בעיקר פני עתיד והוא מתייחס בעיקר לראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד, הוצאות בגין רכישת קנביס לעתיד ועזרה לזולת לעתיד.

בתקופה האמורה הכספים לא יעמדו לרשות העירייה לצורך מימון והספקת צרכים דחופים בקשר למצב הביטחוני כאמור.

 טענתה העיקרית של המבקשת היא כי דחיית בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין עלולה להסב לה נזק בלתי הפיך, זאת משום שהיא תוביל, באופן ודאי, לקריסתה הכלכלית. 

במסגרת שיקולי מאזן הנוחות, שומה על בית המשפט ליתן דעתו לנזקים בלתי הפיכים שעלולים להיגרם למבקש הסעד, כאשר על זה האחרון "להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע, וסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו" 

המבקשים סבורים שדיוני ההוכחות הקבועים לחודש מאי מהותיים ומורכבים. לטענתם, ככל שלא יעוכב ביצוע ההחלטה, הדיון בבקשת רשות הערעור יהפוך לתיאורטי ויגרום להחמרת הנזק למבקשים, שכן שני עדי ההגנה שטרם נחקרו לא ייחקרו נגדית על ידי עורכי דין מטעמם של המבקשים. 

הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין יעוכב רק בהתקיים שני תנאים: כאשר סיכויי הערעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה. בין שני רכיבים אלו מתקיים קשר של "מקבילית כוחות"; אך ההלכה הפסוקה העניקה את משקל הבכורה למאזן הנוחות

 ישנה סבירות גבוהה שהמשיבים יעשו שימוש בכספי הפיצויים. בהקשר זה נטען, כי לפי פסיקת בית משפט זה, סכום משמעותי המשתלם לאדם שאינו אמיד, מעלה כשלעצמו חשש כי לא ניתן יהיה להשיבו.

מאזן הנוחות" נוטה לטובתו באופן המצדיק את קבלת הבקשה, שכן, מדובר בענייננו בהעברת זכויות במקרקעין.