משהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, כדת וכדין, לבית המשפט המחוזי – עליו המלאכה לגמור, ואין הוא בן חורין ליבטל ממנה. זאת, גם אם הוגש ערעור או הוגשה בקשה לרשות ערעור, בטרם הכריע בבקשה שלפניו.

אין ברשותם כספים נזילים בסכום "העתק" שנפסק לחובתם, ועל כן לצורך תשלומו יהיה עליהם למכור ולממש נכסי נדל"ן אישיים בחיפזון, באופן שיוביל להפסדים כלכליים משמעותיים ולנזקים בלתי הפיכים שייגרמו להם.

נוכח העובדה שהמשיב העיד על עצמו, במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט קמא, כי הינו מצוי במצב כלכלי רעוע, אזי שיש חשש ממשי שלא יעלה בידיהם לגבות ממנו בחזרה את הסכום שנפסק לטובתו.

המבקש טען כי בהינתן שהמשיב מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, שאין לו נכסים בישראל (או בכלל) שניתן יהיה להיפרע מהם, ושלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא אינו בעל כושר השתכרות, קיים סיכון ממשי כי לא ניתן יהיה להשיב את הסכום שישולם לו ככל שהערעור יתקבל. 

המבקשת טענה כי אין מקום לחייבה בהשבה של התמורה הכספית, שעה שהיא לא הייתה צד להסכם ואף לא הייתה זו שקיבלה את התמורה הכספית. בנסיבות אלו, כך נטען, אף לא היה מקום לחייבה בהוצאות משפט.

אם פסק הדין לא יעוכב ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, מקום שהמשיבים יוכלו לבטל את רישום הזכויות על שם המבקשים, ואף להעביר את הזכויות לצד שלישי או לבצע פעולות אחרות, בלתי הפיכות, שיסכלו את תוצאות הערעור, ככל שזה יתקבל.

אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין מושא הערעור, אלא אם כן הוכח כי התקיימו שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור טובים; והשני, כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש, כך שאם יתקבל הערעור, לא יהיה אפשר להשיב את המצב לקדמותו. 

המבקשת שילמה זה מכבר למשיב על פי פסק הדין סך של 848,593 ש"ח כך שהוא יכול להתקיים כיאות עד לאחר מתן פסק דין סופי בערעור אף ללא הסכום שעיכובו מבוקש

מדובר בסכום אשר המבקשים יתקשו לגבות בחזרה אם ערעורם יתקבל, זאת גם בשים לב לכך שהמשיבה היא חברה בע"מ שעיסוקה באספקת מזון לאולמות ומסעדות כאשר מדובר בתחום המצוי בסיכון גבוה "וככל הנראה לא תוכל להשיב כספים אלו בחזרה באם הערעור יתקבל".

היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע לא תסב פגיעה משמעותית למשיבה, שכן החוב שנפסק לא הוטל על המבקש בלבד, והוא חב בו יחד ולחוד עם המשיבים 5-2.