ככלל אין מקום לעיכובם של חיובים כספיים, שתשלומם אינו יוצר נזק בלתי הפיך. לכן, על המבקש לעכב ביצוע של תשלום כספי להראות כי קיים חשש ממשי שלא יוכל להיפרע ככל שערעורו יתקבל, או כי ביצוע פסק הדין יגרום לו לקריסה כלכלית.

מדובר בהליך מורכב המערב הכרעות שונות בבתי המשפט השונים וכי הנאמן מצוי בניגוד עניינים שכן הוא עומד לקבל שכר טרחה עבור תרומתו למימוש המקרקעין.

המשיבים  הגישו את תשובתם לבקשה, שבגדרה צוין כי הם נותנים הסכמתם "לעיכוב הקמת מנגנון חלוקת הפיצוי לחברי הקבוצה ולעיכוב חלוקת הכספים בפועל", אך זאת "מבלי לעכב את יתר הוראות פסק הדין". לפיכך, סברתי כי יכולים הצדדים להגיע לכדי הסכמה לגבי עיכוב הביצוע

בכל הנוגע לתשלום הסכום שנפסק לטובת חברי הקבוצה, בהיעדר התנגדות מצד המשיבים, אני מורה על עיכוב ביצוע תשלום ההשבה לחברי הקבוצה עד להכרעה בערעורים.

אם יתקבל הערעור לאחר שתשלם את הפיצוי לחברי הקבוצה, לא תהיה לה יכולת ממשית להשיב לעצמה את הכספים ששולמו; ומאחר שלחברי הקבוצה לא ייגרם נזק ממשי בשל עיכוב הביצוע. 

"ביטול הסכם מכר במקרקעין, דורש ביטול ברשויות המס אשר יתנגדו להשבת המיסים למבקש שינוי המחזיקים בנכס, ביטול הסכמי מכר שבין המבקש לצדדים שלישיים".

יעילות דיוניות וחסכון במשאבים – הרי שאין מדובר בשיקול ראשון במעלה, ובוודאי לא כזה המצדיק, כשלעצמו, חריגה מן הכלל בדבר אי-עיכובה של ההחלטה עליה נסב הערעור שהוגש

זאת ועוד, נטען כי דווקא העובדה שכץ הינו אדם פרטי מעידה על הנטל הכלכלי הכבד שרבץ עליו בניהול ההליך, ואין זה צודק שכעת נמנע ממנו לקבל לידיו את סכום התביעה

לטענת המבקש, ככל שתידחה בקשתו, הדרך היחידה למימוש פסק הדין היא על-ידי מכירת דירת המגורים האמורה, באופן העלול להותיר אותו ואת רעייתו ללא קורת גג, תוך פגיעה במצבו הבריאותי

עניינה של הבקשה, בהליכים שננקטו נגד המבקש, לגביית חוב המס שקם מכוח השומה, כמפורט לעיל. המבקש טוען, כי יש לעכב את הליכי הגביה, שכן הם עלולים להביא ל"קריסתו הכלכלית".