המבקשת טוענת כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, ובאופן קונקרטי, על עיכוב מחיקת הערת האזהרה והמשכון הרשומים על דירת החייב. זאת על מנת לשמור על המצב הקיים, באופן שלא תיערך דיספוזיציה בנכס ועל מנת שיישמרו הבטוחות לפירעון החוב לו טענה עד להכרעה בערעור.

שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתם, בהדגישם כי ככל שלא תעוכב ההחלטה הם ייאלצו ללוות כספים מגופים חוץ-בנקאיים בריבית גבוהה. בהקשר זה אף נטען כי אם יכשלו בגיוס הסכום הנדרש במועד, עלול הדבר להוביל לביטול הסכמי המכר שנכרתו עמם.

המבקש מדגיש כי עיכוב הביצוע נדרש על מנת לשמר את המצב הקיים כך שנושיו לא יוכלו לנקוט נגדו בהליכי גבייה, ובכלל זה בהליכי הוצאה לפועל, על ההשלכות הכלכליות הנובעות מכך.

מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. כך הודגש כי במקרה זה אין מדובר אך בסעד כספי, בשים לב לכך שיישום פסק הדין יוביל הלכה למעשה להריסת הבית. במובן זה, עיכוב הביצוע, כך נטען, נועד לשמר את המצב הקיים, כך שהאפשרות של חיזוק בלבד לא תסוכל. 

בקבלת הבקשה לא יהיה כדי לגרום נזק ממשי למשיבים שכן עיכוב הביצוע הוא לתקופה קצובה של בירור הערעור, המשיבים ממילא "מובטחים" באמצעות המניות, והמבקשת מתחייבת שלא לבצע בהם דיספוזיציה, ו/או לשעבד את חשבון הבנק בו הם מוחזקים, ו/או להפקידם בקופת בית המשפט או בידי נאמן.

עיכוב הסכום המבוקש לא יפגע ברווחתו של המשיב, וכי יוותר בידיו סכום מספק לקיום בכבוד עד להכרעה בערעור.

אלמלא יעוכב הביצוע ישנו חשש כי המשיבים יפעלו לקידום בנייה במגרשים, ואף יעבירו את הזכויות בהם לצדדים שלישיים, באופן שיקשה על השבת המצב לקדמותו, ככל שהמבקשים יזכו בערעור. 

דין הבקשה שלפניי להידחות אף היא, הן מהטעם שלמעשה מכוון המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי מיום 31.3.2020, הן מהטעם שהבקשה שלפניי אינה נוגעת להחלטה שעליה מערער המבקש בהליך דנן.

עמדה זו מושתתת על טענת המשיבים בדבר סיכויה הקלושים של בקשת רשות הערעור להתקבל, אך לצד הכרתם בנזק הצפוי להיגרם למבקש כשיקול המטה את מאזן הנוחות לטובתו.

משבחר המבקש לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ביצוע החלטתו עד למתן החלטה בערעור שיוגש, ומשזו דחתה את בקשתו – אין מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע בשנית.