פריניר, הזוכה העיקרית, היא חברה בערבון מוגבל שעל נכסיה מוטלים שעבודים רבים, לרבות כאלו שנרשמו בחודשים האחרונים, המעידים על מצבה הכלכלי הרעוע, על-פי הנטען. לבקשה צורף דו"ח מידע ממאגר הנתונים הממוחשב של רשות התאגידים, המפרט את שיעבודיה הפעילים של פריניר.

הפגיעה במשיב צפויה להיות מוגבלת, בשים לב לכך שחלק נכבד מן הסכום שנפסק לטובתו הוא צופה פני עתיד. על כן, נטען כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת לכל היותר בכפוף להפקדת הסכום שנפסק בקופת בית המשפט.

בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, היא לא טענה לקושי כלכלי של משיב זה או אחר, אלא להכבדה בגביית הכספים, בשל הסכום הגבוה שנפסק בפסק הדין ומחמת העובדה שחלק ניכר מהמשיבים הם תושבי חוץ.

ביצוע פסק הדין ורישום המקרקעין על שם לנדאו, המצוי בהליך פשיטת רגל, יביא לכך שהמקרקעין יימכרו לצד ג' על מנת לכסות על חובותיו. בכך ייווצר מצב בלתי הפיך, שכן אף אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב למבקש את המקרקעין בעין, ואף השבת שווי המקרקעין לא תהיה אפשרית בשל מצבו הכלכלי של לנדאו.

המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה. טענתה כי המשיב לא יוכל להשיב את הכספים נטענה בעלמא ללא תימוכין כלשהם.

לטענת המבקשים, הם רכשו מהחברה את הדירה ושילמו עד כה תמורתה 548,000 ש"ח. לשיטתם, מימוש הפסיקתא כך שהדירה תימכר לצד שלישי, יוביל לריקון הערעור במידה רבה מתוכנו.

אין כל חיוב שהמבקשים יעשו דבר פוזיטיבי, אלא שאם ברצונם להקצות מגרשים, או אז עליהם לפעול בדרך שהותוותה בפסק הדין. בידיהם הדבר. אך מנגד, פשיטא כי לעת הזאת אין מקום לאפשר למבקשים להקצות מגרשים שלא בדרך שהותוותה בפסק הדין. בכך ייגרם נזק בלתי הפיך.

המבקשים טענו במפורש כי המשיב מצוי בקשיים כלכליים, ותמכו טענה זאת בהצהרתו של המשיב בבית משפט קמא. במסגרת תשובתו לבקשה לא הכחיש המשיב טענה זאת.

למשיבה לא ייגרם כל נזק מעיכוב התשלום, שכן אין כל חשש כי המבקש לא יישא בתשלום בסופו של ההליך, ככל שכך ייקבע.

המבקש ציין בבקשתו כי הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וכי "הבקשה נדחתה, בין היתר, מנימוק כי ניתן להגישה לפני בית המשפט העליון". עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, מלמד כי הבקשה נדונה גם לגופה – ונדחתה.