הרבה לפנים משורת הדין, ולא בלי התלבטות, אנו נעתרות לבקשה באופן חלקי ומורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 19.9.2023.

לאור הסכמת המשיבה, אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עטר) בת"פ 7109-02-21 מיום 6.7.2023, וזאת עד להכרעה בערעורו.

בא-כוח המבקש טוען בבקשתו כי המבקש מצוי בעיצומו של הליך שיקומי ממושך, אשר ככל שייגדע בשל מאסרו, יאיין את האפשרות להציג לפני ערכאת הערעור את הישגיו של ההליך הטיפולי ויסכל את אפשרותו לטעון לענישה שיקומית כמי שביצע את העבירות בעודו קטין.

בהודעת הערעור טוען המערער כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי למערער מיוחסת "בעילה אסורה" ולא "בעילה אסורה בהסכמה" (ראו: פרוטוקול ישיבת יום 30.7.2023, עמ' 3, ש' 15), טעות שבוודאי השפיעה על החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע.

עיכוב ביצוע עונש מאסר הינו בגדר החריג לכלל בדבר ריצוי העונש בסמוך ככל הניתן למועד מתן גזר הדין.

קשה להפריז בחומרת מעשים אלו. משכך, ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, דומה כי מלוא השיקולים לקולא בעניינו של המבקש כבר נשקלו בגזר דינו של בית משפט קמא.

בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נטען כי יש מקום לעכב את ביצוע העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לכך שסיכויי קבלת הערעור טובים; לעברו הפלילי הנקי; וכן הודגש שלאורך ניהול משפטו, המבקש לא הפר את תנאי שחרורו בפיקוח אלקטרוני. לבסוף, המבקש הדגיש את נסיבותיו האישיות.

העונש שהושת על מבקש 1 סביר, אך לא ניתן לשלול באופן גורף שבנסיבות מסוימות ניתן להקל בו. 

הכרעת הדין במסגרתה נסתרה חזקת החפות של המבקש ניתנה ביום 7.11.2021. המבקש שוחרר מכל כבלי מעצרו מלפני כשלוש וחצי שנים ולא הוטלו עליו תנאים כלשהם גם לאחר מתן הכרעת הדין, שניתנה כאמור לפני למעלה משנה וחצי.

בבקשה לעיכוב ביצוע, נטען כי סיכויי הערעור טובים; וכי מכיוון שבעניינו של המבקש מדובר בתקופת ריצוי מאסר קצרה, אזי אי-קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע עונשו – תייתר את שמיעת הערעור. כמו כן, הודגש כי המבקש נמצא במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני משך כשנתיים, במהלכם לא הפר תנאי מתנאי שחרורו.